בתוך התיבה

מצרים. שמים אפורים, אויר מזוהם, אביך. הכל ערפילי. דמעות, יזע ודם בכל פינה. צריחות-נוגשים וזעקות-מעונים, האופק חשוך ומעונן. באמצע הייאוש זורם יאור עכור, גלים גבוהים נוגחים זה בזה, מטביעים אחד את רעהו בביצה העכורה מקציפים את הזוהמה מעליהם. שולחים זרועות אל ילדים אומללים שנמשכו מחיק-אימותיהם ובולעים אותם אל קירבם בשאגות. הכל מחריד. מזעזע.

ואי-שם בקצה הנהר, במקום שהוא קצת-קרוב אבל קצת-רחוק, שטה לה תיבה קטנה, ספק שטה ספק רועדת, זפת מבחוץ וחימר מבפנים. הקנים הגבוהים מתאמצים להסתיר, קצת בחוסר הצלחה..

ובתוך התיבה הקטנה השוחה לה בביצת-הזוהמה, מפכים חיים. שוכב שם נער בוכה. בוכה בכי של כיסופים והשתוקקות. נער שבוכה את המצב. נער שמסרב לקבל את מה שאולי מובן מאליו. נער שרוצה אחרת, נער שמסרב לשתות חלב-אם-זרה, הוא רוצה פה-קדוש, רוצה לדבר עם הגבורה. ושורה שם שכינה.

@@@

תיו-שין-פה-הא, עשרים-עשרים-וחמש, אויר מזוהם. אביך. צריחות משמאל, זעקות מימין. הכל מכים אלו באלו, איצטדיון-הגלדיאטורים מלא מפה לפה, השפתיים קפוצות במשטמה, בפראות, ממתינים לראות מי ישסף הראשון את גרונו של רעהו. פוליטית כמובן. הגלים גבוהים ומאיימים, נוגחים זה את זה. ילדים אומללים שנשבו, מעוותי השקפה, גזוזי פאות ונטולי כיפה נבלעים בזה אחר זה בתוך הביצה העכורה והטובענית. הכל מחריד. מזעזע.

ואי-שם בקצה-הנהר העכור, בקצה המהומה, במקום שהוא קצת-קרוב וקצת-רחוק, שטה לה תיבה קטנה. ספק שטה ספק רועדת, זפת לה מבחוץ וחימר בפנים. יש שם קנים גבוהים המתאמצים להסתיר, בחוסר הצלחה. קצת..

ובתוך התיבה השוחה בביצת-הזוהמה, מפכים חיים. יושב לו נער בוכה, קולו מתנגן "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן" והבכי מתחנן לו, "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה", הוא מתייפח "כל הנשים דיין שעתן". והוא לא נרגע, יפחות של "מתיב רב הונא" "תא שמע" ו"אמר רב חנא". זעקותיו עולות בזו אחר זו "לייט עלה אביי" "באושא התקינו" ו"קשיא". ואנפהא נהירין בנהירו עילאה, הוא לא רק בוכה ומתייפח, הוא מיילל, הוא גועה בבכי של כיסופים. מתחנן לראות באור-פני-מלך-חיים. הרחש פורץ מהחלונות עולה מהספסלים, מהשולחנות ומהסטנדרים, מהקירות ומהרצפות. המיית געגועים של צאן-קדשים. רוצים אחרת. אינם רוצים חלב-אם-זרה, מאסו במהתלות זקן-וכסיל. חפצים לדבר עם הגבורה, פה-אל-פה. ושורה שם שכינה.

@@@

ומבעד לשיחים נערה מביטה, לדעת מה ייעשה לו. ועוד-מעט-קט תרד בת-המלך. וידה בת האמה תכפיל את אורכה פי-חמישים, תאסוף את התיבה ברחימאיות ותצמיח שם גאולה. אור-חדש שיאיר על הכל, שיבריח כוחות-אופל, שיניס צללים, שיגאל בנים מיאור-דביק. שיחבר-שמים-לארץ.