פרשת בחוקותי

במו"ק (ט.) אמר רשב"י לבנו שילך להתברך מפי החכמים, והם אמרו לו דברים שנראים קללות, וחזר לאביו, ואביו פירש לו כוונתם לברכה, וביאר המהרש"א שהתחכמו החכמים לברכו באופן כזה, כדי שילך לאביו ויתברך גם מפי אביו. ועפי"ז אפשר לבאר מה שאי' שבפנימיות הקללות נרמזו ברכות, ולכאורה למה לא נכתב להיפך, הברכות...

וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, ברש"י: ומדרשו וכשלו איש באחיו, זה נכשל בעונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה. ובחזקוני: כמפני חרב ורודף אין, כפל מלה הוא. אפשר הכפילות מרמז מה שאמרו בגמרא (סוטה לז:) ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, ופירש"י: אם נעשה כל אחד ערב על...

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, בבעל הטורים: ב' תגין על הקו''ף, שעתידין להיות קומתן מאה אמה, ולמ''ד ר' אמה, לכך יש בה שני תגין. דהיינו שבזה שיש על הקו"ף ב' תגין, הוי כאילו כתיב ב' פעמים ק', לרמז על ר' אמה, ולפי"ז ק' קוממיות בגי' שבת, כי בשבת הקומה זקופה, שהכל חוזר לשורש.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, ובפרשת בהר כתיב עוד ב' פעמים "לָבֶטַח", הרמז על כח זכות ג' אבות, על דרך שכתב רש"י בפסוק (בראשית לד, כה) ויבאו על העיר בטח, בטוחים היו על כוחו של זקן.