קרבן

וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ בחומש היכל הברכה כתב רמז על עשרה הרוגי מלכות, שלא תעשו עוונות וחטאים ותגרמו להיקצר חייהם על ידי קצירה והריגה שלא כדרך אסיפתן, עי"ש באריכות. והציווי הזה הוא תמידי לכל הדורות, כמו שאי' במדרש משלי (פרק א' בפסוק כל הון יקר), ובילקוט...

קלמן הגביר מקפל טליתו אחרי שחרית, ומיד מצווה על משרתו מנעוריו - לך נא אל הצאן, היום אני רוצה להביא קרבן ולהודות לה' באופן מיוחד לרגל אירוסיו של בני בשעטו"מ, אבל בבקשה תביא לי את השור 🐂 הכי מיוחד שיש לי, גדול שמן יפה וגבוה, מגזע הולנדי משובח, כן זה המיוחס כבן אחר בן לשור 'שרורי' ז"ל, וכך קלמן...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם (יז-ה) בספר צבי לצדיק (לרבי צבי הירש מברלין זצ"ל, דרוש ופלפול אות ע"ג) כתב להסתפק בגוי שהפריש קרבן, דקי"ל שאין איסור הקרבה בחוץ נוהג בבני נח ומותר לו...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה (טז ה) הנה ביום הכיפורים מלבד התמידים הקרבים בכל יום, מקריבים ג"כ מוספים כבכל המועדים, והם מפורשים בפרשת פינחס בין שאר מוספי המועדות, והם פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים. ומלבד זאת קרבים קרבנות מיוחדים לעבודת היום...

בתרגום אונקלוס מתרגם "ואם זבח שלמים קרבנו", ואם נכסת קודשיא קורבניה. ובכל הקרבנות תרגם את המילה, לדוגמא עלה -עלתא, חטאת -חטאתא. וצ"ב מדוע התרגום של שלמים, זה קודשיא?

הגמרא בפסחים (נ"ח ב') מביאה את הפסוק "והקטיר עליה חלבי השלמים", שמזה לומדים שאי אפשר להקריב אחרי התמיד של בין הערביים, ואביי מפרש את הילפותא עליה (-העולה של תמיד של שחר) שלמים, ולא על חבירתה (-תמיד של בין הערביים) שלמים, והקשה רבא שא"כ האיסור יהיה רק בשלמים ולא בעולה, אלא אמר רבא שדורשים עליה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח (ו ג) כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות להרמב"ם שורש י"ב "לימד בפרשת צו בחטאת ובאשם ענין אכילתם, ובעולה הרמת הדשן, וכיוצא בהן, תוספת השלמת המצוה הראשונה שלימד בפרשת ויקרא חובתם ומעשיהם"...

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם מרמז שלפעמים יש בבהמה נשמת אביו או אדם ממשפחתו, וזהו 'מכם' ממשפחתכם. וכמו שמובא בספר חרדים (פרק ל"ג): ומעשה היה בקשטלייאה, שהיה מזומן לעכו"ם שור לשחוק, כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו, באותו היום בלילה ההוא, בא לאדם אחד יהודי בחלום וראה אביו, ואמר לו דע בני שבעונותי...