שבועה

צל"ח ברכות דף כא עמוד ב ד"ה בא"ד ור"ת: ושם בחיבורי כתבתי שזה פלוגתא בין הראב"ד להרמב"ן דהראב"ד ס"ל שתיקה כהודאה והוה כעונה והרמב"ן ס"ל דשאני שבועה דבעינן לבטא בשפתיו. ועכשיו נלע"ד דהראב"ד ס"ל כסברת ר"ת ור"י דאם אמרינן שומע כעונה אז אמרינן שגם לענין הפסק בתפלה הוה כעונה וא"כ הרי הוא כמוציא בשפתיו...

כשאדם משביע את חברו, כשהתובע הוא וודאי, אמאי לא מצווה לפרוש מלהשביע, ולוותר על התביעה, כדי לא להכשיל את חברו בשבועת שקר [לטענתו...] ?

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ולא תשבעו בשמי לשקר (יט יב) בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח, רבי עקיבא אומר כל העובר על החרם כעובר על השבועה, תדע לך איך כח החרם גדול, מיהושע שהחרים את יריחו ומעל עכן בחרם וכו'. ונראה לפרש מה שהקדים ש"החרם הוא השבועה", דהנה ביהושע (ז כד), "ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת בניו ואת...

כתב המשנה ברורה (סימן תפה ס"ק ג) שהנשבע שלא לאכול מצה בלילה השני של פסח (בחו"ל) - השבועה חלה, [בשונה מהלילה הראשון שהשבועה אינה חלה משום שזה נשבע לבטל את המצווה], כיון שבקיאים בקביעא דירחא, ע"כ. ומשמע מדבריו שבזמן שלא היו בקיאים - השבועה לא הייתה חלה, ואף שזה רק ספק - מ"מ לראשונים שספיקא...

בכמה מקומות אמרו בגמ' שבועה זה להפיס דעתו של בעל דין. ולכאורה, בשלמא בב"מ ל"ה ב' (ותמורה ג' ב') שאין התובע יודע מה היה - דעתו מתפייסת שמאמין לנתבע כיון שנשבע, אך בכתובות פ"ז ב' אמרו כן על עד אחד מְעִידָהּ שהיא פרועה, ובפשטות הבעל יודע האמת; וכן מצינו במקומות נוספים. והיה מקום לומר שדעתו של...

כתב השו"ע סי' תי"ח ס"ד וסי' תק"ע ס"ג שמדברי הרמב"ם נראה שהאיסור לצום בר"ח הוא מדאורייתא, ולפי"ז נוטה השו"ע לומר שהנשבע לצום בר"ח לא חלה השבועה, ועיי"ש בסי' תי"ח במשנ"ב סקי"ב [ובסי' תק"ע סקי"ד]. ולכאורה צריך לבאר שמדובר בנשבע על ר"ח מסויים כי אם נשבע באופן כללי הלא א' דר"ח (שאחרי חודש מלא) הוא...