חידה בהלכה - איזו ברכה לפעמים חייב לענות עליה אמן ולפעמים אסור? | אוצר החידות חידה בהלכה - איזו ברכה לפעמים חייב לענות עליה אמן ולפעמים אסור? | אוצר החידות
החילוק במברך או בעונה?
(בכותרת משמע שהחילוק במברך ובנוסח השאלה אינו מבורר)

אם החילוק בעונה יכול להיות באופן שסיים לברך יחד עימו או באופן הדומה
הכל תלוי במברך
כמבואר בכותרת
 
כמדומה שהגיע הזמן לכתוב רמז נוסף / פתרון
טוב שיש מי שזוכר.
רמז 1: אם חוזר באופן שרגילות לחזור
רמז 2: אם לא יענו אחריו אמן אסור לברך
אחרי ב' הרמזים אני חושש שהרמז הבא יחשב כפתרון

רמז 3: מדובר במספר ברכות
(ואני שב ומדגיש את מה שכבר כתבתי קודם מדובר בנושא הוא נתון במחלוקת אחרונים)
 
פִּתָרוֹן
אם שמע אותו בתפילת הלחש מברך, אין לענות. וכשחוזר אח"כ עליהם בחזרת הש"ץ, עונים.
חכמת שלמה (או"ח קכ"ד)
הנה גרסינן בפרק י"ד דשבת דף קי"ט [ע"ב] אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר [ישעיה כו, ב] פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, מהו אמן אמר ר' חנינא אל מלך נאמן. הנה בילקוט [שמעוני] ישעיה סימן כ"ו [רמז תכח] בפסוק פתחו שערים הביא שם הך מימרא, והביא שם הגירסא דחד אמר מהו אמן אתה מלך נאמן, עכ"ל. הנה להבין במה פליגי, ונראה דפליגי במה שראיתי בספר אחד כמדומה לי שהוא בפרי מגדים שנסתפק אם ראוי לענות אמן אחר המתפלל בלחש ושומע ממנו הברכה, והנה בשעת תפלת שמונה עשרה הוי כאילו הוא יתברך נגד פני האדם כמבואר בהפוסקים [שו"ע ריש סימן צח], ולכך הך מאן דאמר דסבירא ליה אל מלך נאמן סבירא ליה דאין עונין אמן רק על ברכות בקול רם לא על הברכות בלחש, ואם כן בקול רם אז אינו נחשב כאילו השם יתברך עומד נגדו, לכך אומר בלשון נסתר אל מלך נאמן. אבל אידך מאן דאמר סבירא ליה דגם על ברכות בלחש עונין אמן, ואז הוי יתברך נגדו, אז שייך לומר בלשון נוכח אתה מלך נאמן
שבט הלוי ח"ג
א. איך לנהוג כשעל ידו עומד אחד מהתפללים בלחש אבל מגביה קולו עד ששומעים מלה במלה וכב' במקום שמותר להפסיק אם לענות אחריו אמן או לא.
הנה לדידי פשוט דאין לענות, דאע"ג דלשון הרמב"ם פ"א הי"ג מברכות על השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות וכו' חייב לענות אמן וכן הוא בטוש"ע סימן רט"ו מכ"מ זהו דוקא בסתם ברכות שנתנו להשמיע ומצוה להשמיע, לא תפלת לחש דח"י ברכות שאמרו שהוא מקטני אמנה או מנביאי שקר כמבואר בש"ס ושו"ע או"ח סימן ק"א וע"ש סי' קכ"ד ואפי' לשיטת הספרדים דעונין אחר ברכת עצמן בסיום ענין אין עונים בסיום שמ"ע +ושוב שמעתי שיש מנהגי ספרדים שעונין אמן גם אחר סיום י"ח+ ומה דעונין ואמרו אמן עיין מג"א סי' ס"ו ס"ק ז', ואני מסופק קצת לפי"ז למה דאיתא בירושלמי והובא בפוסקים סי' ק"א דאם עושה להתלמד לבניו ולבני ביתו מותר להגביה קולו כדי שישמעו וילמדו אם בכה"ג שייך שיענו אמן, ויש מקום לכאן ולכאן.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

ב'מאיר עיני ישראל' עמ' 403-404 הובא...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון