מאמר תורני אשר בחר בנו מכל העמים – האמנם? (1 צופה)

סוג המאמר

מאמר תורני

אשר בחר בנו מכל העמים – האמנם???


בכל יום בבוקר בברכת התורה אומרים 'אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו', בזמן זה אנחנו מודים להשי"ת על כך שמתוך כל שבעים אומות העולם בחר דווקא בנו בני אברהם יצחק ויעקב להיות עמו להם יתן את בתו התורה הקדושה.

אך האם השי"ת באמת בחר בנו מתוך שבעים אומות העולם, האם היה לו שבעים אפשרויות למי לתת את התורה, ומתוכם בחר דווקא בנו עם ישראל?

בפסוק כתוב ד' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן וגו', ובגמרא (ריש עבודה זרה) אמר ר' יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה.

המובן מדברי הגמרא, שהשי"ת ניסה לתת את התורה לכל אומות העולם, ולאחר שאף אחד לא הסכים לקבל פנה השי"ת לבני ישראל והם הסכימו, וזכו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ונקראו העם הנבחר, שואל החתם סופר (דרשות לח' טבת) אילו היו אומות העולם מסכימים לקבל את התורה, האם היה השי"ת אכן נותן להם את התורה או שמא לא.

אם נאמר שאכן היה נותן להם את התורה וכי זה נקרא לבחור עם, אחרי שאין עוד אופציה נוספת. וגם אם נאמר שאכן זה נקרא בחירה, הרי זה קרא רק קודם מתן תורה, וא"כ מה הברית שכרת השי"ת עם אברהם אבינו עליו השלום בברית בין הבתרים לבחור בבניו. ומפני מה ירדנו למצרים וסבלנו את עול הגלות. ואם נאמר שלא היו זוכים לקבל את התורה, מפני מה הציע להם השי"ת את התורה.

ההכנה של השי"ת לקראת מתן תורה

הזהר הקדוש (בלק קצב:) מתאר באריכות מה קרה באותו הזמן קודם קבלת התורה[1].

לפני קבלת התורה זימן אליו השי"ת את שרו של עשיו, (סמא"ל), לשאול אותו האם הוא מעוניין לקבל את התורה הקדושה.

וכך התנהל השיח בין השי"ת לשרו של עשיו:

השי"ת: האם תרצה לקבל את התורה הקדושה?

שר של עשיו: מה כתיב בה?

השי"ת (מדלג על כל המצוות עד שמגיע למה שנצרך לו): לא תרצח!

שר של עשיו (שומע ועולמו חשך עליו): רבש"ע התורה היא שלך ושתשאר שלך, תוציא אותי מהסיפור הזה, ובקיצור לא, איני מעוניין לקבל את התורה.

הס"מ אינו מסתפק בזאת ומוסיף להסביר להשי"ת, "כיון שיצחק אבינו בירך את עשיו בברכת על חרבך תחיה, הרי שכל חיותו של הס"מ ובני עשיו הוא רק ממידת הרציחה, ואם תתבטל מידת הרציחה בעולם יתבטל כל קיומו בעולם, ועל כן אין ביכולתו לקבל את התורה הקדושה".

[לתוספת ביאור הענין יש לציין לדברי הזהר הקדוש בפרשת יתרו, שכאשר כתוב לא תרצח הכוונה היא בהחלטיות בלי שום אופציה לרציחה, גם על פי דין וגם על פי מצוה. וכן כשכתוב לא תנאף הכוונה אף במקום מצוה לקיום מצות פרו ורבו.

וכמו שכתוב בגמרא (סנהדרין סד.) שחז"ל תפסו את יצרא דעבירה (ניאוף) וכלאו אותו במשך שלשה ימים, ובמשך אותם הימים לא נמצאה ביצה בת יומא, כי לא קיימו אף במקום היתר ומצוה.

וממשיך הזהר הקדוש שעל כן טעמי המקרא (בטעם העליון) על תיבת לא של ציווי לא תרצח, לא תנאף ולא תגנב הוא טפחא, שהוא טעם המפסיק בין תיבת לא לתיבת תרצח, לומר שמותר להרוג בדין תורה, כלומר יש פעמים שבהם תרצח. וכן לא תנאף, אבל לפעמים תנאף דהיינו במקום מצוה. וכן לפעמים ציווי התורה הוא לגנוב דעת רבו, לומר לו שאינו יודע דברי התורה על מנת שילמדו. אבל בפשטות בלא הטעם המפסיק לא היה רציחה וניאוף כלל, וממילא עשיו שכל חיותו וקיומו הוא ממידת רציחה, אם יתבטל מידת הרציחה מן העולם, לא יהיה לו קיום בעולם].

כאן עשה הס"מ חשבון לעצמו שהוא יכול להפיל את התיק המסובך הזה על ראש שונאיו הגדולים שהם כלל ישראל, נענה הס"מ ואמר לרבש"ע:

"התורה ראויה מאד לבני ישראל, תן אותה להם".

השי"ת לא קפץ מיד על המציאה אלא חזר והתחנן בפני שרו של עשיו שיקבל הוא את התורה עבור בני עשיו.

לאחר שהס"מ חזר וסירב ועמד על כך שאין באפשרותו לקבל את התורה, טען לו השי"ת "הרי אתה הבכור, ואיך אני יכול לתת את התורה הקדושה לאחיך הצעיר יעקב שאינו בכור, אין התורה ראויה לו אלא רק לך".

כאן מצא הס"מ בקעה להתגדר בה, ואמר לרבש"ע "הרי מכרתי את בכורתי ליעקב, ואני מסכים ומודה על המכירה, וא"כ הוא הבכור ותן לו את התורה".

השי"ת הסכים עם דברי הס"מ שאין התורה ראויה לו, אך תנאי התנה עמו שאין חצי עסקה, ואם אינו מעונין לקבל את התורה לא יהיה לו גם (שכר על) שבע מצוות בני נח, ולא יהיה לו שום חלק ואחיזה בקדושה, והס"מ הסכים לכך.

עכשיו התחיל השי"ת להתייעץ עם הס"מ, איך באמת הוא יכול לגרום לבני ישראל לקבל את התורה, וכי למה שלא יתרצו גם הם את כל אותם תירוצים שהוא עצמו תירץ.

הס"מ לא אכזב ואמר להשי"ת שיקח את כל חלקי הקדושה שנמצאים אצל שרי צבאות השמים, ואת אותם חלקי הקדושה יתן מתנה לישראל כבקשיש על מנת שיסכימו לקבל את התורה.

הוסיף הס"מ ואמר להשי"ת "אני אהיה הנחשון ואתרום את חלק הקדושה ששייך לי, שהוא ענין ההריגה לשם שמים, שאם צריך להרוג אדם על פי בית דין, או גואל הדם, או כל מקום שמותר ומצוה להרוג, הרי אני מוסר את הכח לבני ישראל לעשות זאת לשם שמים".

וזה פירוש הפסוק וזרח משעיר למו, שהשי"ת הזריח לישראל אור נוסף שהגיע במתנה משעיר שהוא הס"מ שר של עשיו.

אחרי שהשי"ת סיים לנקות את חלקו של יצחק מתביעת עשיו לקבלת התורה, חזר דור אחד למעלה אל חלקו של אברהם אבינו עליו השלום, ושם מצא את חלקו של ישמעאל, שגם הוא היה עלול לתבוע את התורה הקדושה לעצמו.

קרא השי"ת לרה"ב שהוא שרו של ישמעאל, והתהליך חזר על עצמו.

השי"ת: תרצה לקבל את התורה.

שר של ישמעאל: מה כתיב בה.

השי"ת (מדלג למקום שנצרך לו) לא תנאף!

שר של ישמעאל (מחשב לעצמו שזה עסק גרוע שיבטל את כל קיומו): תעשה טובה, שני בנים היינו לאברהם אבינו, תן את התורה הקדושה לבניו של ציחק.

השי"ת: אתה הבכור ולך יאה הירושה.

שר של ישמעאל: הריני מוותר לו על הבכורה, ואף אוסיף לו במתנה את האור שקבלתי עבור בכורתי (שהוא קיום מצות פריה ורביה לשם שמים), על מנת שהוא כן יסכים לקבל את התורה.

[ומוסיף הזהר הקדוש לבאר שאצל עשיו כתוב וזרח משעיר למו, שהוא לשון זריחה גדולה, ואילו אצל ישמעאל כתוב הופיע שהוא לשון הארה מועטת, כי את ענין הרציחה על פי דין ולשם שמים עושים בפרסום, וע"כ כתוב בו זריחה כשמש שזורחת בפרסום, משא"כ פריה ורביה שנעשה בצנעא לא כתוב בו זריחה אלא הופעה].

את אותו התהליך עשה השי"ת עם כל שבעים אומות העולם, ומכל שר ושר לקח את חלק הקדושה שלו, ונתנו במתנה לעם ישראל, וכך זכו בני ישראל במתנה לכח להשתמש בענייני הגשמיות לעבודת השי"ת.

הכל מתוכנן מראש

עכשיו אפשר להתחיל להבין מה היה המניע והגורם למהלך הצעת התורה הקדושה לאומות העולם, כי אילו היה השי"ת נותן את התורה לישראל, לא היו זוכים לאותם הכוחות להשתמש בענייני הגשמיות לעבודת השי"ת.

משל למה הדבר דומה, אומר הזהר הקדוש, לרופא שהיה לו כלי מלא בסם חיים מיוחד, ורצונו היה עז להוריש את סם החיים הזה לבנו יחידו, אבל היו לו עבדים רעים בביתו, והרופא חשש שאם יתן לבנו את סם החיים הזה, יקומו העבדים עליו ויהרגו אותו ויקחו ממנו את הסם בכח.

לקח הרופא מעט סם המות חזק מאד, והניח על פתח הכלי בו היה מונח סם החיים, ניגש אל עבדיו ואמר להם מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ואתם עבדי הנאמנים חפץ אני לתתה לכם, בדקו העבדים את הסם, ומחוזק הסם רק הריחו בו מעט ונפלו למשכב, וכמעט שלא פרחה מהם נשמתם.

אמרו העבדים בליבם, יוריש האדון את סם המות הזה לבנו שימות מהסם, ואז נירש אנו את אדונינו, נענו ואמרו לאדונם רפואה זו מיוחדת היא וראויה היא לבנך, ומכיון שחוששים אנו לבנך שמחמת מיעוט הבנתו בחשיבות ויוקר המתנה לא יחפוץ לקבלה, על כן אנו מוסיפים את שכר עבודתנו שתוכל לשחדו כבקשיש על קבלת המתנה.

והנמשל, אלו היה השי"ת נותן את התורה לישראל בלי כל תהליך הצעת התורה לאומות העולם, היו שרי האומות מתקנאים בבני ישראל, ורודפים אותם כל השנים לגודל הקנאה בבני ישראל, ולאחר שהציע להם השי"ת את התורה, לא די שאינם מתקנאים בעם ישראל, אלא אף הוסיפו ונתנו מתנות לישראל על מנת שיקבלו את התורה.

והאמת שכל רצונו וחפצו של השי"ת מתחילה היה לתת את התורה הקדושה לישראל, וכדברי האור החיים הקדוש הגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק, אבל מחמת החשש האמור לעיל, ומרב אהבתו העולמית לישראל רצה להוסיף להם את המתנות והאורות שהיו שבויים אצל אומות העולם, וע"כ עשה את התהליך הנ"ל, אבל הבחירה בישראל כעם ד' היתה מראש במעמד ברית בין הבתרים.

ומפרש הזהר הקדוש א תהפסוק עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, שבית שבי זהו הכח ללמוד את התורה הקדושה בטהרה, לקחת מתנות באדם אלו המתנות שהביאו שרי אומות העולם לישראל, שהוא הכח להשתמש בענייני הגשמיות לעבודת השי"ת.

עברו ארבעים יום אחר קבלת התורה, ובני ישראל חטאו בעגל, ומחמת חטא זה נטל השי"ת מבני ישראל את אותם המתנות שקבלו מאומות העולם, דהיינו הכח לקיים את ענייני הגשמיות לשם שמים נלקח מבני ישראל, וזה מאמר הכתוב ויתנצלו בני ישראל את עדים, הם המתנות שבאו לישראל במתנה מאומות העולם.

ועדיין היה לבני ישראל כח ללמוד תורה לשמה, כי כ זה לא ניתן לישראל מאומות העולם, אלא זכו לו בזכות אבות.

לאחר תקופה חטאו בני ישראל שוב, ואהרן הכהן הסתלק מן העולם, אז ניתן כח למלך ערד להלחם עם ישראל, ואז לקח מישראל את הכח ללמוד את התורה הקדושה בטהרה, וזה מה שכתוב וישב ממנו שבי, ששבה מבני ישראל את הכח ללמוד בטהרה שנקרא שבי כמאמר הכתוב עלית למרום שבית שבי.

מה אנחנו יכולים ללמוד למעשה, ולהתחזק מדברי הזהר הקדוש

דברי הזהר הקדוש מבארים היטב את התמונה איך היה נראה כל האירוע של הצעת התורה הקדושה לשבעים אומות העולם, וזה אכן נותן לנו מעט מושגים לאיזה מדריגות עצומות זכו בני ישראל במעמד קבלת התורה. אלא שעדיין נשאר לנו לראות מה אנחנו יכולים ללמוד מכך לעולם המעשה, וכמו שכתב הרמב"ן לבנו וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו.

כותב הזהר הקדוש שבכל פעם שבני ישראל חוזרים בתשובה, הם זוכים לקבל שוב את המתנות שקבלו מאומות העולם, דהיינו על ידי התשובה זוכים לא רק לכח ללמוד את התורה בטהרה ולשם שמים, אלא אף לכח להשתמש בשאר ענייני הגשמיות לעבודת השי"ת.

ומוסיף החתם סופר[2] בשם רבו בעל ההפלאה (פנים יפות סוף פרשת בא) לבאר את הפסוק לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ומבאר שתיבת כן היא מלשון הכנה, והנ"מ בין משפט לחוק ידוע, שהחוק הוא מצוה בלי טעם, והמשפט הוא מצוה שנימוקה עמה, והשי"ת עשה הכנה לישראל להבינם את טעמי התורה, וע"כ זכו לקבל גם את משפטי התורה, אבל אומות העולם שלא זכו להכנה כבני ישראל, אינם יודעים את טעמי המצוות, וממילא אין להם משפטים אלא רק חוקים, וזה הפירוש לא עשה כן, הכנה, לכל גוי, וממילא משפטים בל ידעום, ויש להם רק חוקים.

הבהרה: כל תוכן המאמר הינו דברי הזהר הקדוש פרשת בלק (קצב:) ודברי החתם סופר בדרשות (לח' טבת)

---

[1] ר' יוסי שאל בבית המדרש על הפסוק ד' מסיני בא, למי הציע השי"ת לקבל את התורה, להגיד שהציע לכל איש ואיש מאומות העולם לא יתכן, שהרי מעמד כזה היה רק לבני ישראל, ועל זה ענה לו ר' שמעון את כל תיאור המעשה בהרחבה.
[2] בחתם סופר הביא משל דומה מאד למשל של הזהר הקדוש, משל לאדם שהיה לו בן שהיה חביב עליו ביותר, ועז היה רצונו להורישו מכרה יהלומים, אלא שחשש מקנאת שאר בניו, ומכרה זה על מנת להפיק ממנו את הרווח הנכון, היה צורך ללמוד את מלאכת כריית היהלומים וליטושם.

לימד האב את בנו את כל רזי המלאכה, וכאשר שאל את כל בניו מי מעוניין בקבלת המכרה, לא הבינו שאר הבנים את חשיבותו ויוקרתו, וע"כ לא היו מעוניינים בה, אבל הבן החביב שנעשה לו הכנה ראויה, והבין וידע מה חשיבות המכרה, וידע אף כיצד להפיק ממנו את הרווח, הוא ביקש לקבל את המכרה במתנה.