בהר ביאור במעשה רשב"ג וטבי (1 צופה)

[געגועים]

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ

במדרש אמר רשב"ג לטבי עבדיה פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא, נפק זבן ליה לישן, א"ל פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא נפק זבן ליה לישן, א"ל מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לישן וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לישן, א"ל מינה טבתא ומינה בישתא, כד הוה טב לית טבה מיניה וכד ביש לית ביש מיניה.

יש להתבונן דבשלמא טבי חזינן כאן חכמתו, אבל רשב"ג מה טעם שלחו לקנות צדו בישא מן שוקא, והנה המפרשים טענו שאי אפשר שיהיה טבי עבדו של רשב"ג, כי מת בחיי ר"ג, ולכן גורסים רבן גמליאל, ואי' שר"ג היה גלגול שם בן נח וטבי עבדו היה גלגול חם אחיו, וכתיב וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ, שפגם בלשון הרע בשוק, ועתה עסקו ר"ג וטבי יחדיו בתיקון, להפוך הלשון רע ללשון טוב, ולכן דוקא שלחו לשוק נגד מה שיצא לחוץ להגיד לאחיו, וגם שמו "טבי" מרמז שהפך הלשון רע ללשון טוב, וכמו שכתב במתנות כהונה במדרש רבה סוף מצורע גבי טוביתא אמתיה דר"ג: כך היה שם שפחתו, לשון טובה לסימן טוב, וכן היה קורא שם עבדו טבי לשון טוב. [ולפי"ז לא צריך למיגרס ר"ג, כי אפשר שגם רשב"ג קרא לעבדו טבי לסימן טוב, (עיין ברש"ש שמציין למתנות כהונה הנ"ל), ואולי כל העבדים של בית ר"ג היה להם שייכות לתיקון חם].

ובזה אפשר להבין אמרם במדרש (ויק"ר לז, ג) ובירושלמי (ע"ז פ"א ה"ט ועי' עירובין סד:) ר"ג הוה מטייל וכו' והיה טבי עבדו מהלך לפניו וכו' בא אחד לשאול לו את נדרו וכו' פתח לו יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא, דלכאורה לאיזה צורך סיפרו לנו שהיה טבי מהלך לפניו, אלא שפעלו יחדיו לתקן הלשון, ולשון חכמים מרפא.​