בין שתי כיתות לשני שבילין (1 צופה)

[א' היהודים]

בסוגיא דתרי ותרי בכתובות כב. מסבירים כמה מהראשונים דזה שמוקמינן את הכיתות על החזק"ש שלהן, הוא ע"ד מה דבב' שבילין (בפסחים י.) מוקמינן כל א' על חזקת טהרה.

ותמוה, דלכאו' זה שבב' שבילין כאו"א טהור כי כל א' נידון בפ"ע, משא"כ בתו"ת הנידון הוא אחד - האם כיתה זו היא השקרנית, או הכיתה הב', וא"כ מדוע מקשרים הראשונים זל"ז?


אשמח אם תהא לאי מי תשובה טובה בנידון, או מראה מקום לספר המסביר זאת.

 

[חפץ בחיים]

משא"כ בתו"ת הנידון הוא אחד - האם כיתה זו היא השקרנית, או הכיתה הב'

לחץ כדי לכווץ...

מנין לך?
הנידון הוא על כל כיתה בנפרד אם דוברת אמת או לאו.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

הש"ש כבר כתב בביאור עניין זה
שאמנם נידוני שתי הכתות תלויים אחד בשני אך הספק הוא בכל אחת אם שקרו אם לאו, בדיוק כבשני שבילים שיש שני נידונים שתלויים אחד בשני

 

[שי למורא]

הספק בשני שבילין, יכול להיות בשני אופנים.
א. שברור איזה שביל טמא, אלא ששני אנשים הלכו כל אחד בשביל אחר, ואינם זוכרים מי הלך בשביל הטמא, ומי הלך בשביל הטהור.
ב. ב' האנשים יודעים באיזה שביל הלכו, אלא הספק הוא על השביל, איזה שביל טמא, ואיזה שביל טהור.

ובאופן הראשון, שורש הספק הוא מי משני האנשים הלך בשביל הטהור, ומי בשביל הטמא.
ולכן באופן כזה, הנידון הוא אחד, מי הוא הטמא, ומי הטהור, ושפיר דומה לשני כתי עדים.

אמנם באופן השני שורש הספק הוא, איפה מקום הטומאה, ואין בכלל ספק על האנשים,
ובכה"ג, באמת יש שני נידונים נפרדים, ולכאורה אינו דומה לשני כתי עדים.

והנה ברמב"ם פרק י"ז מהלכות אבות הטומאה, ביאר הספק של שני שבילין כאופן הראשון הנ"ל, וא"ש.
אמנם רש"י בכתובות, ביאר הנידון כאופן השני, ולדבריו שפיר יל"ע בזה.