אמור בסדר המומין של הכהנים והקרבנות (1 צופה)

[בצ"ל]

בפרק כא' פסוק יח' לגבי מומי אדם כתב הרמב"ן בסדר המומין וז"ל​

והזכיר תחילה המום בחסרון האברים, עור או פסח, ואחרי כן בקטנות כגון החרום, ובגודל כגון השרוע. ואח"כ בשברון העצמות, אף על פי שכל אבריו עמו כיון שנשבר העצם פסול. ואח"כ פסל אפילו בכיעור התואר, כגון הגבן ואשר בעיניו הגרעינין. ואחר כך בבשר הגוף, כי צריך שיהיה נקי וחלק. ואחרי כן הוסיף בעל הרוח אשר ביציו נפוחים בו, אף על פי שהוא חולי נהוג בזקנים, ואינו מום בעצם או בבשר.​

לחץ כדי לכווץ...

וילה"ק מסדר המומין בבהמה​

ויקרא פרק כב, כב-כד (כב) עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיקֹוָ֑ק וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־ הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיקֹוָֽק: (כג) וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה: (כד) וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיקֹוָ֑ק וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ:​

לחץ כדי לכווץ...

הרי שהקדימו בבהמה "שבור" ל"שרוע וקלוט" אף שבאדם הקדימו "חרום או שרוע" ל"שבר רגל או שבר יד"
ויתכן היה לומר דבבהמה יש פחות חיסרון כאשר אבר גדול מחבירו, שאין חשוב כ"כ המראה, ואף מצינו בבכורות מומין רבים התלויים במראה שפוסלין באדם לפי שאינו שווה בזרעו של אהרן ואין פוסלין בבהמה.
אבל הקושי בדבריי אלו הוא מדברי הרמב"ן גופי' בבהמה שם שכתב​

והזכיר הכתוב היתר הנדבה לבדק הבית בשרוע וקלוט שהן מומין ביצירה מן הבטן, וכל שכן מומי המקרה הקטנים, עורת אשר בו עורון בשכהתה עינו, והשבור, ואין צריך לומר בעל הגרב והילפת.​

לחץ כדי לכווץ...

הרי דס"ל דבבהמה נמי שבר הוא פחות מום משרוע וקלוט, וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה.​

 

[בצ"ל]

ויש לשים לב לחילוק בין "עיור" ל"עורת" שבאדם כתוב "איש עור או פסח" ובבהמה "עורת או שבור כו'" ולדברי הרמב"ן "עורת" אינו מום ביצירה מן הבטן, אלא שכהתה מאור עינו, ולכאורה באדם יתפרש עור שאין לו עין כלל, דומיא דפיסח שאין לו רגל כלל, [שאם פיסח הכונה ששבור לו הרגל א"כ היינו "שבר רגל"]
ואולי באדם אין נפ"מ ביחס בין אם הוא עיור מהיצירה לבין כהה מאור עינו, בשונה מבהמה. ועי' בקדושין כד' לגבי יציאת עבד בראשי אברים, דבין סימא האדון את עינו ובין בהיה סומא וחטט האדון את עינו יוצא לחרות.​