אמור האם הקב"ה דן ביחידי (2 צופים)

[גרינפלד]

דרך שיחה עמוד שעז:

שאלה: בזוהר הק' [הובא בס' מכתב מאליהו חלק ב' עמ' 75] איתא: "הני תרין יומין דר"ה, אמאי תרין יומין; בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא". ומבואר שבי"ד הוא הדן, ולכאורה, הרי אנו אומרים "הדן יחידי לבאי עולם", ואולי אפשר לפי מה שכתב הרמב"ם שמשקל העוונות והמצוות הוא רק על ידי הקב"ה, ועל חלק זה הוא דן יחידי.
תשובה: בירושלמי (ריש מסכת סנהדרין) איתא: "אף הקב"ה אינו דן יחידי, וכשהוא חותם אינו חותם אלא ביחיד שנאמר וכו'".
​

וכזאת בחיי אדם (כלל קמד, אות ה) שבר"ה בית דין של מעלה, וביוה"כ הקב"ה בעצמו יושב על המשפט ומשגיח.

ועי' זוהר הנגלה (על הפסוק לפני ה' תטהרו, מובא מאחרי [דף סז.]) שנראה כן.


ובמשך חכמה (הפטרת וילך) מבואר שכן הוא בשעת נעילה [שאז החתימה כמבואר בנוסח התפילה].

 

[גרינפלד]

ובמשך חכמה (הפטרת וילך) מבואר שכן הוא בשעת נעילה [שאז החתימה כמבואר בנוסח התפילה].​

לחץ כדי לכווץ...

וז"ל:
ובירושלמי ריש סנהדרין אמרו אף הקב"ה אינו דן יחידי, שנאמר (מלכים - א, ב ה) "וכל צבא השמים עומדים וכו", וכשהוא חותם, אינו חותם אלא ביחיד שנאמר (דניאל י, כא) "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (ואין אחד מתחזק עמי על אלה"). והנה כל ימי תשובה, שמלך יושב על כסא, "וצבא השמים עומדים עליו", יכול להועיל רק על עבירות שאין בהם חלול השם ושוקלים זכויות כנגד עבירות. אבל על חלול השם, על זה אמרו "אם יכופר לכם העון עד תמותון בית ישראל" (ישעיה כב, יד). כי אין יום הכיפורים מכפר [סוף יומא (פו, א)]. ורק בעת החתימה, שהשי"ת דן יחיד, אז הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב טובו אחרי גודל הבכי והחרטה, כי אם הוא ימחול על חלול כבודו, מי יאמר אליו ?! לכן בנעילה סדרו הפסוקים (יחזקאל יח, לא - לג) "למה תמותו וכו' כי לא אחפוץ במות המת... והשיבו וחיו" וכיוצא בזה, כי הכל על עון חלול השם יתברך. וזה (דניאל שם) "הרשום בכתב אמת", כי יש מחשבה לתשובה ויש תחילת התנוצצות המחשבה, אשר באמת לבבינו אטום, ורק להתוכן עלילות ובוחן כליות נגלה כי יש תחילת התנוצצות טהרה, אשר אם יקרה איזה דבר טוב לאיזה ענין יולד מחשבה טהורה או גם פעולה טובה מן שעה זו. ועל זה נאמר "כי אתה לבדך בוחן כליות ולב". כי מחשבה שבלב גם מלאכים יודעים. ובשבת (קג, א במשנה) אמר: הכותב שתי אותיות אינו חייב רק משום רושם. שזה סימן אם יוצרך הקרש לחבירו, כי אין זה כתב. לכן ב"כתב אמת" אצל השי"ת לבד גם "רשום". היינו גם תחילת הטהרה אשר באמצעות הענינים אולי יוצלח גם הוא, והבן.​