אמור - הריגת מקלל בקוסם תוך כדי דיבור | ויקרא | פורום אוצר התורה אמור - הריגת מקלל בקוסם תוך כדי דיבור | ויקרא | פורום אוצר התורה

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,501
תודות
4,327
נקודות
375
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונוקב שם ה' מות יומת (כד טז)

הנה החיוב
הוא במברך שם בשם, שאומר יכה יוסי את יוסי, אבל המגדף בלא שם אינו חייב. וכן המגדף בשם של עבודה זרה אינו חייב מיתת בית דין. ומכל מקום שנינו בסנהדרין פא: שהמקלל בקוסם דהיינו שמברך את שם ה' בשם עבודה זרה קנאים פוגעים בו בשעת מעשה, מהלכה למשה מסיני. והקשה הרדב"ז בשו"ת ח"ב סי' תרל"א, הרי בבועל ארמית שקנאים פוגעים בו היינו דוקא בשעת מעשה העבירה ממש, אבל אם פירש מהעבירה אינו נהרג, וכמבואר בסנהדרין פב. דאילו פירש זמרי אינו נהרג. ואם כן במקלל בקוסם מתי יהרגוהו, הרי קודם שקילל אין על מה להרגו, ומיד לאחר שקילל כבר נעשתה העבירה.

ותירץ הרדב"ז, דההיתר הוא באופן שהורגין אותו לאלתר, דהיינו בתוך כדי דיבור. ובפשוטו הכוונה דתוך כדי דיבור נחשב כמו בשעת מעשה, כמבואר בנדרים פז. שאם קרע קריעה מפני שהיה סבור שמת לו מת, ובאמת מת רק אחר כך, אם היה בתוך כדי דיבור יצא. ומ"מ מבואר דהא דבעינן שעת מעשה, אין זה משום דע"י כן מונע את העבירה בהריגתו, דהא הכא אין העבירה נמנעת בכך, אלא הוי דין עונש בשעת העבירה, ולזה סגי בתוך כדי דיבור שיחשב שעת העבירה.

וביתר ביאור י"ל, לפי מה שכתב המאירי סנהדרין פב. דמקלל בקוסם נהרג ב"שעת חימום", מבואר דהענין שההריגה היא רק בשעת מעשה העבירה, הוא משום דאז הוא שעת החימום, וא"כ י"ל דכל שהוא תוך כדי דיבור למעשה העבירה אכתי הוי שעת חימום. ולפי"ז לכאורה גם בבועל ארמית יהיה מותר להרוג בתוך כדי דיבור למעשה העבירה.

אמנם יתכן לבאר את דברי הרדב"ז באופן אחר, דבאמת קי"ל שבכל התורה כולה יכול לחזור בו תוך כדי דיבור, חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה. וכתבו החת"ס בשו"ת אה"ע סי' צ"ז והקרן אורה נדרים פז. שדוקא במגדף שמברך את השם, אבל מקלל אביו שהוא קל יותר, בזה תוך כדי דיבור כדיבור ככל התורה. ומעתה יש לומר שגם המקלל בקוסם כיון שהוא קל יותר שאין בו חיוב מיתת בית דין, בזה תוך כדי דיבור כדיבור כמו בכל התורה, וכיון שיכול לחזור בו א"כ הוא מחויב לחזור בו כדי לבטל את העבירה, וכשאינו חוזר הרי זה כשעת העבירה עצמה ומשום הכי יכולים להרגו.
◆ ◆ ◆

והנה בסנהדרין פב:, נראה דהטעם שהמקלל בקוסם קנאים פוגעין בו הוא משום דדמי למברך את השם, וכן כתב הר"י מלוניל בפירוש המשנה פא:. ולפי זה יש לעיין במגדף גמור שבירך שם בשם האם ג"כ קנאים פוגעים בו, ואע"פ שהוא חייב מיתת בית דין, נפק"מ כשגידף בלא התראה שאינו חייב מיתת בית דין.

ובפשוטו דוקא במגדף בשם עבודה זרה דאיכא ביה גם כן לתא דעבודה זרה והוי בזיון טפי בזה נאמר ההילכתא דקנאים פוגעים בו, וכן כתב הרמ"ה שהטעם שהחמירו במקלל בקוסם מפני שהוא מראה כאילו יש בקוסם כח לברך את השם, ועי' רש"י, וזה שייך דוקא במקלל בקוסם. אך לפי משמעות הגמ' ולפי דברי הר"י מלוניל שהטעם משום שנראה כמברך את השם, לכאורה כל שכן במברך את השם ממש, וצ"ע בזה.

ולפי מה שנתבאר בדעת הרדב"ז, י"ל דאין בזה נפק"מ, כי במגדף ממש כיון שאינו יכול לחזור בו תוך כדי דיבור, אין יכולים להרגו דאין זה חשוב כשעת מעשה. אמנם עי' בדברי הר"י מלוניל בסנהדרין שם, שכתב דיכולים להרוג את המקלל בקוסם אף קודם שהוציא את הקללה, כאשר בא לקלל, ולפי"ז שוב יש נפק"מ בזה לענין הריגה קודם שמוציא הקללה מפיו.​
 
ובפשוטו דוקא במגדף בשם עבודה זרה דאיכא ביה גם כן לתא דעבודה זרה והוי בזיון טפי בזה נאמר ההילכתא דקנאים פוגעים בו, וכן כתב הרמ"ה שהטעם שהחמירו במקלל בקוסם מפני שהוא מראה כאילו יש בקוסם כח לברך את השם, ועי' רש"י, וזה שייך דוקא במקלל בקוסם. אך לפי משמעות הגמ' ולפי דברי הר"י מלוניל שהטעם משום שנראה כמברך את השם, לכאורה כל שכן במברך את השם ממש, וצ"ע בזה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה יל"ע האם בן נח שקלל בקוסם ג"כ קנאים פוגעים בו, ונראה שלהמבואר בגמ' דהוי משום דדמי לברכת השם, א"כ לתנא דבי מנשה דבן נח לא הוזהר על ברכת השם, אין קנאים פוגעים בו. אך למ"ד שבן נח הוזהר על ברכת השם, י"ל דההלכה גם על בני נח.

ולכאורה יש לדון דבבני נח אין שייך מיתת קנאים, דאם הוזהרו על כך א"כ אזהרתן זו היא מיתתן ויהרגו אפילו לאחר שעת מעשה, ואם לא הוזהרו, לא יתחייבו גם בשעת מעשה, דלכאורה לא שייך מיתת קנאים על דבר שאינו איסור. ובאמת בישראל צ"ל דאיסור יש בדבר, אע"פ שהלאו של ברכת השם הוא רק במברך שם בשם, מ"מ מהא גופא שנאמר הלכה למשה מסיני שהקנאים פוגעים בו, נכלל בזה שהדבר אסור, אבל לבני נח אפשר שלא נאסר.

אך לקושטא דמילתא נראה דמסברא ברכת ה' היא חילול ה' ובזיון כלפי שמיא, ואין צריך ציווי על זה. ולפי"ז שייך גם בבני נח, ואע"פ שאזהרתן זו היא מיתתן, מ"מ במה שהוא מסברא כנ"ל אין חיוב מיתה לאחר שעת מעשה, ורק מדין קנאים פוגעים בו נהרג בשעת מעשה.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

בסוכה דף ט' ע"א [המשנה הראשונה...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון