סדרת מאמרים מהות הקניין בקידושין (1 צופה)

ב"ה

הקניין בקידושין

כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'".

והק' בלקו"ש חל"ט ". . לכאורה צ"ע, למה הקדים הרמב"ם כאן תיאור גדר האישות שקודם מ"ת, ולא התחיל בדין אישות שלאחר מ"ת: "אם ירצה האיש לישא אשה צריך לקנות אותה תחלה כו' ואח"כ תהי' לו לאשה כו'"?"

ולאחר שדחה את הסברה לומר שזהו בכדי שנדע סדר האישות ב'בני נח' הניח הנחה יסודית שעניין זו ההלכה נוגעת לחידוש מיוחד בגדר נישואין דישראל.

והביא הו"א לומר - "ע"פ משנ"ת במ"א, שקודם מ"ת לא הי' שייך כל ענין "ליקוחין" אלו דלאחר מ"ת. כי ענין "אשת איש" (בפשטות) אינו שהאשה קנוי' לבעל כחפץ הנקנה לאדם, אלא שאשה זו ואיש זה הם כמו מציאות אחת שנעשית ע"י זוג, ע"ד לשון הכתוב "ודבק באשתו". ולכן, לולא ציווי התורה שהאדם "יקנה אותה תחלה. . ואח"כ תהי' לו לאשה", אין מקום לומר שיש "ליקוחין" שבכחם לפעול שיחול על האשה שם "אשת איש" כאשר עדיין אינה "אשתו" במובן הפשוט, כי "לא נבעלה ו(אפילו) לא נכנסה לבית בעלה", ורק ציווי התורה עושה מציאות של "ליקוחין" העושה את האשה לאשת איש.

ויש לומר שנפק"מ גם בזמן הזה בב"נ, שב"נ הקונה אשה בא' מדרכי הקנינים לשם אירוסין כו' — לא נפעל כלום ע"י מעשה זה ועדיין היא פנוי' כמו לפני מעשה הקנין ממש. וכדברי הרמב"ם בהל' מלכים ש"אין ב"נ חייב על אשת חבירו עד כו' אחר שנבעלה לבעלה, אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עלי'".

ועפ"ז יש לומר, שמטעם זה הקדים הרמב"ם דין אישות דקודם מ"ת, כדי להדגיש יותר החידוש שבגדר קידושין דלאחר מ"ת, וכדחזינן, שקודם מ"ת הדרך היחידה ליצור גדר אישות היתה רק ע"י שחיים יחד כבעל ואשה — "מכניסה לתוך ביתו ובועלה כו'"." עכלה"ק

ולאחמ"כ דוחה זה בכך שאין בזה נפק"מ בפועל לגבי ישראל, וכן שלכאורה היה צ"ל כן גם בגירושין מה היה קודם מ"ת.

ויש לעיין בזה מהו עניין הקניין הזה שקודם מתן תורה לא היה בו קיום ולאחמ"כ יש בו ממשות,
והעיקר האם למסקנא בבנ"ח יתפסו קידושין או לא ובאם לא יתפסו, ולמה לא יפעל בב"נ לאחר שכבר קיים בישראל. היינו שלא יהיה שום ממשות בקידושין דבן נח ועד שלא יהיה הנישואין והחיים יחד לא תהיה 'אשת איש'.

קניין ממון או קניין איסור

והנה במלקטים הובאה מחלוקת מהו קניין הקידושין דיש שהסבירו שזהו קניין ממוני והוא ככל דרכי הקניינים כשדהו שורו וחמורו, ובשיטה זו הביאו את דברי התוס' ריש כתובות וז"ל: "מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו. ואינו יכול לטעון דאדרבה מזלה גרם דכיון דלא מיפקדא אפריה ורביה לא מיענשא כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) וכ"כ תוס' הרא"ש ותוס' שם. ועוד דהאשה היא שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה:"

ויש שסברו כהרמב''ן ריש גיטין שזהו קניין איסורי - היינו שקניין זה שונה מאר הקניינים שהרי בו האיש אוסר את אישה זו על כלל העולם. קובץ שיעורים ח"ב כ"ז

[והובאו בזה הנפק"מ האם זה שאין קידושין תופסים באשת איש זו סברה או גזיה"כ, האם זה שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה זו סברה (שכיון שהיא המקנה א"ע צריך 'דעת מקנה'), והאם ארוס שבא על ארוסתו יהיה חייב דלכאורה היא קנויה לו ולא לאחר, אך אם זה עניין של איסור, הרי קודם הנישואין אסורה עליו ג"כ אלא שמותרת לו בנישואין. (ובזה הביא השטמ"ק כתובות ז ע"ב שהרשב"א מחייב כארוסת אחר - ובאם הרשב"א בגיטין\בכתובות- סבור שזה קניין ממוני צ"ע)]

באם אכן קניין הקידושין הוא קניין ממוני כהסברא הראשונה יש כמה אופנים לבאר את החידוש שבקידושין שחידשה התורה:

א. ה'אישות' שהייתה מאז ומעולם ואצל כלל העולם קיימת, מקבלת תוקף מיוחד אצל ישראל לאחר מתן תורה וכעת יש צורך לעשות קניין תחילה בכדי שתהיה האפשרות להיות אישות אחריה.

ב. התורה חידשה מושג חדש וכעין 'חפצא' חדשה שנקנית והיא לא הייתה קודם מ"ת וזהו עניין הקידושין באישה ובזה יתפוס הקניין ורק לאחרי זה יהיה הליקוחין.
והנפק"מ בינהם האם זה שאין קידושין תופסים בערווה ובנכרית זה מסברא [שאצל ישראל בקידושין ע"פ תורה יש יוקר וחשיבות שאין באו"א] או שזו גזה"כ ואריה הוא דרביע עליה שלא תופסין בה קידושין מחמת האיסור ע"ד האפשרות של בי"ד להפקיע ממון מבעליו.

כן יש לתלות בזה האם באישות של ישראל עם נכרית יהיה עליה שם אשת איש.

ולפי"ז אפ"ל שבאם הקידושין מגיע ב'חפצא' שנתחדשה במ"ת, יהיה צורך לברר האם חפצא זו נתחדשה רק בישראל או גם בבני נח, והאם יש בעוד עניין אחר שווי ממוני שנתחדש אצל ישראל בעת מ"ת ואינו בבני נח [דהנה אתרוג שנתייחד למצווה הרי שנעשה ליקר בעת מ"ת אך גם בבני נח יוכלו למכור אתרוג לישראל בדמים מרובים]
ובהאופן הא' יהיה וודאי שלא יהיו קידושין בב"נ ולפי האופן הב' יש לברר.

ולהבין זאת הייטב יש להקדים את מה שמביא בלקו''ש שם בתירוץ:

שבתירוץ מביא שישנם שני שלבים: אירוסין ונישואין - הקניין שהוא החידוש של תורה ולאחריו ה'ליקוחין' שחיים יחד כבעל ואישה, ובזה רוצה הרמב"ם להדגיש שעיקר זה שחיים יחד לא נשתנה גם לאחר מ"ת, נוסף שלב ועניין נוסף והוא הקניין והאירוסין, אך לא נגרע מעיקר חיי אישות.

וצריך להבין העומק בזה מהו תוקף הקידושין לאחר השלמת הנישואין ויחוד? האם תוקף הקידושין והקניין הוא מעטפת (באופן טכני) סביב הנישואין ובכדי לקיים את הנישואין מוכרחים לקניין קידושין קודם לזה ובכדי לצאת מהקידושין יהיה צריך להפקיע הקניין, או שמא יש לקניין הקידושין תוקף ממשי גם בתוך חיי הנישואין? ובזה נפק"מ רבות כבהפקעת הקניין שע"י מיתת הבעל שהיא העדר הקונה, האם מכיוון שלא הייתה פעולת הפקעה בקניין לא פקעו קידושין או שמא בהיבטל הקונה בטל הקניין... ועוד
ולזה יש להקדים תחילה המבואר בלקו"ש חי"ט תצא - החקירה האם הקניין גורם לקידושין או הקידושין והאיסור גורם לקניין ומסיק שם ששניהם אמת, ותולה זאת בלימוד מהפסוקים.

ועפ"ז יש לומר שמכיוון שהקניין והאיסור הם כ'באים כאחד' מוכרח להיות שכיוון שהאיסור שייך כל זמן שהבעל קיים כך גם הקניין יהיה שייך כל זמן שהבעל קיים וא"כ יש בקניין ובקידושין עצמם צד איסור (וכפי שמאריך בזה בקונטרסי שיעורים לגבי דרכי הקידושין שבכ"א יש את עיקר הגורם ושאר העניינים נגררים אחריו - ובקידושי ביאה הנישואין הוא העיקר הגורם והקניין נגרר)

וצד איסור זה הוא עצמו האיסור ששייך בכל זמן הנישואין גם לאחר שכנסה לתוך ביתו וחי עימה.

ולפי"ז יובן הייטב שלכל הדעות גם באם יש ממון שקונה חפצא ממש, לא יהיה בזה שום צד לומר שהחפצא הזה יהיה שייך באומות העולם דהרי גם הממון שבקניין זה 'באין כאחד' עם הקידושין.

 

[מחכה]

שווה כסף מסברא או גזה''כ

כת' התוד''ה בפרוטהה ''ומנא לן דשוה כסף ככסף דהא לקמן מיבעיא לן בעבד עברי ישיב כו' עכ"ל.
ובפנ"י: נראה לכאורה דהא דהוצרכו לאתויי מעבד עברי היינו כי היכי דלא נימא דמסברא אמרינן דשוה כסף ככסף, והיינו דקשיא ליה למהרש"א ז"ל דלמסקנת התוספות למה הוצרכו לפרש דילפינן מעבד עברי ונזקין בפשיטות הוה להו לפרש דמסברא ידעינן דשוה כסף ככסף והא דאיצטריך קרא בעבד עברי ונזקין היינו משום דבהנהו איכא סברות להיפך, עיין מהרש"א שהניח בקושיא . .
מה סברא יש לומר דלעניין קידושין שוה כסף ככסף כיון דקידושי כסף בדינר או ברוטה אינן אלא גזיה"כ
והנראה לענ"ד דמעולם לא עלה על דעת התוס' שיהיה שום סברא בקידושין דשוה כסף ככסף …"

והנה נראה בהשקפה ראשונה שזה תלוי בהמח' אם קניין הקידושין ממון או איסור.
דיש שהסבירו שזהו קניין ממוני והוא ככל דרכי הקניינים כשדהו שורו וחמורו, ובשיטה זו הביאו את דברי התוס' ריש כתובות וז"ל: "מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו. ואינו יכול לטעון דאדרבה מזלה גרם דכיון דלא מיפקדא אפריה ורביה לא מיענשא כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) ועוד.

ויש שסברו שזהו קניין איסורי - היינו שקניין זה שונה מאר הקניינים שהרי בו האיש אוסר את אישה זו על כלל העולם.

דאם נאמר שקניין הקידושין הוא מסברא יהיה זה קניין ממוני השייך לדעת קונה ומקנה ומונח בסברא, ובאם זהו קניין איסור יהיה מוכרח שזה רק בגזיה"כ.

אמנם באמת יתכן לאמר להיפך ממש שלדעות שסבורות שקידושין הוא קניין ממוני, הרי זו גזיה"כ שיהיה קניין באישה בעניין האישות, דהרי קודם מ"ת היה אדם פוגע אישה בשוק. וא"כ הרי נתחדש ע"י התוה"ק שבאישה יהיה שייך קניין לעניין האישות וזהו גזיה"כ ממש. דהרי אין לו' שאישה תיקנה לבעלה שאמה עבריה ע"י קניין זה וא"כ אין זה קניין ע"ד הרגיל כלל.

ולהדעה שזהו עניין של איסור, הרי לאחר שנתחדש האיסור הרי יש כאן קניין שנעשה להחיל את האיסור לכולא עלמא ולחדש הקשר עם המקדש העושה את הקניין וא"כ יש כאן סברא שלאחר שנתחדש האיסור יהיה צורך בקניין, ע"ד ובדוגמת היתר פירות לאכילה ע"י הפרשת מעשר.

והנה בכדי לבאר זה נחזור שוב למה שהובא בלקו"ש חי"ט לפר' ויצא בעניין הממון והאיסור שבקידושין.

ושם: שבלימוד מהפס' "כי יקח" מודגשת פעולת האיש שנותן כסף ומשם משמע שהכסף הוא העילה והקידושין והאיסור הם העלול ואילו מהפס' "ויצאה חינם אין כסף" משמע שהעיקר הוא הפעולה בה והיא פעולת האיסור. ושניהם אמת וא"כ שניהם עניינים הנפעלים ובמובנים מסויימים הם 'באין כאחד' ממש [ולעניין הלימודים מהפס' יתכן נפק"מ בין אופני הביאור בין הנלמד מפס' זה לבין הנלמד מפס' זה, אך לעניין עצם הקידושין וודאי ששניהם מתקיימים לאחר הקידושין]

והמורם: שבכסף יש צד איסורי - היינו זה שהכסף יכול לגרור אחריו איסור, ואין זה רק כמו ע"ד כסף של הקדש שקנה חפץ להקדש שאז ע"י קניין הכסף יחול על חפץ שם הקדש, שאז וודאי שהקניין הוא קניין ע"ד הרגיל, אלא שקנה להקדש. אלא שבנתינת הכסף עצמה יש צד של איסור והוא שבנתינת הכסף נעשית פעולה שאינה רק קניין כדרכי הקניינים אלא נתינה שפועלת איסור ויש בה צד רוחני.

ויודגש בזה שאישה נקנית בפרוטה, היינו מינימום הנק' כסף [-ויש להאריך בזה במאמר נפרד בעניין מחלוקת ב"ה וב"ה לגבי גובה הסכום בו נקנית והסברות בזה]

ועפכ"ז יובן שלכל הדעות יתכנו גם הסברת המהרש"א שזה מסברא וגם הסברת הפנ"י שזה בגזיה"כ אמנם ע"פ ביאור זה נוכל לבוא להכרעה בנפק"מ שהובאו בין הדיעות אם קידושין ממון או איסור.

אין קידושין תופסים באשת איש - האם זו סברא שאין לאשה יד לקבל קידושין מאחר כי קנויה לבעלה, או שצריך גזירת הכתוב (אבני מילואים מד-ד, ובפני יהושע).

דעת האשה להתקדש - האם זו גזירת הכתוב, או סברא כמו שבקניינים צריך דעת מקנה (רש"י קידושין מד. ויבמות יט: בזה).

הבא על ארוסתו - האם חייב מיתה כדין אחר הבא עליה, או לא. שאם זהו איסור, אפשר שהאיסור חל גם על הארוס עצמו, אך אם כל דין אשת איש הוא מפני שקנויה לארוס - א"כ הארוס עצמו בוודאי פטור (שיטה מקובצת כתובות ז: (ד"ה ז"ל) מביא רא"ה ורשב"א שחייב כארוסת אחר).

דמאחר שנאמר שגם להדעה שקידושין הוא קניין ממוני ממש - אין זה ממון ע"ד הרגיל ונפעלת כאן פעולה שלא עפ"י שכל האדם על ידי ממון זה.

ובזה יבואר גם דברי הרשב''א גבי ארוס שבא על ארוסתו יהיה חייב דלכאורה היא קנויה לו ולא לאחר, אך אם זה עניין של איסור, הרי קודם הנישואין אסורה עליו ג"כ אלא שמותרת לו בנישואין. ובזה הביא השטמ"ק כתובות ז ע"ב שהרשב"א מחייב כארוסת אחר - ובאם הרשב"א סבור שזה קניין ממוני היה קשה לכאורה, אמנם כעת יתורץ.