חגיגה שמא תאמר מי מעיד בי - מדוע הדרשן לא עונה על השאלה מהמשך הפסוק? (1 צופה)

[געגועים]

בחגיגה (טז.) דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב (מיכה ז, ה) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף וכו', שמא תאמר מי מעיד בי, אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, וחכ''א [בהגהות הב"ח: רבי זריקא אומר] נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר (מיכה שם) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ, אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם, הוי אומר זו נשמה.

וקשה שהרי ר' יהודה בר נחמני התחיל את דרשתו עם הפסוק במיכה אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף [מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ], מדוע אם כן אינו ממשיך את דרשתו כמין חומר באותו פסוק - שמא תאמר מי מעיד בי? נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ, מדוע המשיך את דרשתו עם פסוק אחר בחבקוק?​