מאמר תורני תרי ותרי בעדות שבשטר (1 צופה)

א.
בסוגיא דכתובות יט: מבואר דעדים החתומים על השטר ובאו עדים אחרים לפסלם ולומר שהם קטנים או פסולי עדות הו"ל תרי ותרי, והיינו שנחשב שיש עדות שאין העדים החתומים פסולים.

וכתבו התוס' שם (ד"ה ואם) דפסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים, והיינו דאי אומרים שעדין פסולים הם הרי העדים החתומים בשטר בע"ד נינהו והיאך נאמנים על עצמם לומר שהם כשרים, אבל כיון שאומרים שהיו פסולים ועכשיו כשרים הם אין הנידון מתפרש על גופם של עדים אלא על עדותם שבשטר דדנים מה היו בשעת חתימתן בשטר וע"כ תרי ותרי נינהו [ועי' תורי"ד בארוכה, ואף דאיירי דכבר מתו כמפורש בברייתא וא"כ לכאו' בכל גווני אינם בע"ד מ"מ הרי הנידון מתפרש על גוף העדים אף דכבר לא נפק"מ מידי ופסולים להעיד על זה, אבל אי עכשיו העדים כשרים אין הנידון מתפרש עליהם ודוק].

ב.
ולכאו' קשה דכיון דבשעת החתימה בע"ד היו איך שייך לקבלם וכי ב' עדים שהעידו על כשרותן ואחר זמן ודאי כשרים הם וכי נקבל עכשיו עדותן של קודם לכן על זמן העדות משום דעכשיו אינן בע"ד על זמן העדות הא בשעה שהעידו פסולים היו. ונראה מכאן יסוד גדול דעדות שבשטר חשיב עדות קיימת, וביאור הדברים דאי"ז כאילו העידו בשעת חתימתן ונסתלקו להם ועכשיו דנין ע"פ עדותן של קודם כמו בעדות ע"פ, אלא חשיב כאילו עדותן הקודמת נאמרת ומתקבלת כל רגע וע"כ אפשר לקבלם היום בכלגבי עדותן היום על שעת החתימה אף בשעת החתימה עצמה לא היו בע"ד ודוק.

ג.
והרא"ש (סי' י"ג) כתב וז"ל דעדים החתומים על השטר אע"פ שאלו מעידין עליהם שהיו פסולין הוי כאילו שנים אחרים מעידין עליהם שהם כשרים דחזקה דמלוה לא מחתים עדים פסולין על שטרו והך חזקה חשיבא כעדים ולא מיירי דמעידים שהם עתה פסולין דאהא לא הוה פריך תרי ותרי נינהו דפסולין לגמרי הן דלא עדיפא עדים החתומים ממה שאם היו עומדים לפנינו דהוו מצו אמרי פסולין הן אלא מיירי דקאמרי פסולין היו כשחתמו השטר ועכשיו כשרים הן כך פירשו התוספות ולי נראה דאפילו אי אמרי פסולי עדות הם גם עכשיו לא מהימני לפסול השטר שהרי מן הדין אע"פ שכתב ידם יוצא ממקום אחר היה לנו להאמין לאחרונים שהרי אינם באים לזייף חתימתם אלא מגרעין השטר בפסול אחר והאי דלא מהימני היינו טעמא דאנן סהדי דכל שטר שנכתב ונחתם בלא שום פסול נחתם הלכך אפילו אי אמרי פסולי עדות הם עכשיו לא מהימני לפסול השטר כיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר עכ"ל ובפשוטו נראה בדבריו וכן יש שפירשו דכונתו דאין העדים עצמם נחשבים כמעידים על כשרותם אלא השטר עצמו מעיד והוא כעדים אחרים וכאנן סהדי, וזה קשה מאד דהוא דבר מחודש שלא מצאנו כן בשום מקום שתהא עדות בלא עדים אלא השטר לבדו ועוד דמבואר בדבריו דאף להתוס' כן הוא וצ"ע א"כ למה צריך שלא יהיו פסולים עכשיו וביותר דהתוס' עצמם (יח: ד"ה הרי) כתבו בתו"ד דחשבי' להו כב' עדים וכן מבואר בתוהרא"ש עצמו לקמן (כ.) ורש"י (יט: ד"ה תרי ותרי נינהו) כתב ג"כ כזאת ולמה לא הביאו הרא"ש [ואף ברמב"ם בפ"ז מהל' עדות ה"ז מבואר כן], ועו"ק איך שייך להכחישם בפניהם דמבואר לקמן (כ.) דאיכא למ"ד דצריך בפניהם [ואולי היה אפשר לומר דזה גופא כונת הגמ' שם דבעי' בפניהם ולא שייך כן וע"כ א"א להכחישם כלל, אלא דצ"ע אמאי אמרי' בזה הכחשה תחילת הזמה הא לא יוכלו להזימם לעולם דאין את מי להזים ולקיים בו כאשר זמם ושם צריך שיוכל לבוא לידי הזמה בפועל כמבואר בדברי הגרע"א שם] וגם למה חשיב חוזר ומגיד אם הם עצמם אומרים שפסולים היו, וע"כ נראה לבאר דבריו בדרך פשוט דודאי עדי השטר עצמם הם העדים ומ"מ כיון דאינם מעידים בהדיא שכשרים הם אלא מכח החזקות שבשטר שצריך השטר להיות כשר נחשבים כמעידים כן ואינם מעידין על גופן אינם נחשבין בע"ד דאין העדות על גופן אלא על עדות שבשטר אם ע"י כשרים נעשית אם ע"י פסולים ודוק, [ועוי"ל בדומה דכיון דאינן מעידין על עצמם בהדיא אלא דכ"ה הדין שנחשבים כמעידין ע"ז א"כ לא שייך ע"ז פסול בע"ד דהא אינם אומרים על עצמם כלום ודוק, ופי' זה האחרון מתיישב יותר בלשון הרא"ש ופי' הראשון נכון יותר בסברא], ועי' בתוס' הרא"ש שכתב כדבריו בפסקיו ולא הזכיר דבריו הראשונים שהביא בפסקיו לפני דברי התוס' ולא כתב כלל בדבריו דהשטר עצמו הוא העדות ומשמע יותר כמ"ש.​

 

[מחכה]

וזה קשה מאד דהוא דבר מחודש שלא מצאנו כן בשום מקום שתהא עדות בלא עדים אלא השטר לבדו

לחץ כדי לכווץ...

אינני בוודאות שהבנתי כוונת מעכ''ת, אבל ראיתי להביא מש''כ הגר''ח הלוי פ''ה מהל' עדות, ואשמח שכב' יגיב על הדברים וילבנם

וצ״ל דאמרינן על זה עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בבית דין, וחזקה דאין העדים חותמין על השטר אלא א״כ נעשה בכשרות, והוי ככל פסולין דעלמא דאנוסין ופסולי עדות וקטנים דמבואר בכתובות דף י״ח [ע״ב] דדינו של שטר הוא דהעדים החתומין בו נכלל בעדותן שנעשה בכשרות, והכי נמי העדים מעידים דליכא בהאי שטרא הפסול של נמצא אחד מהם קרוב או פסול. וכן מבואר להדיא בתוס׳ גיטין דף י״ח [ע״ב]...

 

[אוהב ספר]

אינני בוודאות שהבנתי כוונת מעכ''ת, אבל ראיתי להביא מש''כ הגר''ח הלוי פ''ה מהל' עדות, ואשמח שכב' יגיב על הדברים וילבנם

וצ״ל דאמרינן על זה עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בבית דין, וחזקה דאין העדים חותמין על השטר אלא א״כ נעשה בכשרות, והוי ככל פסולין דעלמא דאנוסין ופסולי עדות וקטנים דמבואר בכתובות דף י״ח [ע״ב] דדינו של שטר הוא דהעדים החתומין בו נכלל בעדותן שנעשה בכשרות, והכי נמי העדים מעידים דליכא בהאי שטרא הפסול של נמצא אחד מהם קרוב או פסול. וכן מבואר להדיא בתוס׳ גיטין דף י״ח [ע״ב]...

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ על הדברים.
מה שכתבתי הינו אחרי הדברים הנ"ל, דעדיין יש לדון מי נחשב שמעיד על זה דהלא הם עצמם בע"ד
הן אמת דבלשון הגר"ח משמע יותר כהצד הפשוט שכתבתי שהם עצמם נחשבים העדים, וכן הסקתי למעלה

 

[מחכה]

במכות דף ה' ע''א מוכח שעדות מורכב משתיים, כח העדות, והוא עניין רוחני שאינו ביד העדים ממש והעדות שמעידים בבי''ד.
כתוב שם ומפורש ברש''י שהעדטת היא לא ע''י עושי הדבר, דבר זה לכאורה הוא בסתירה לכך שבקידושין העדים הם עדי קיום והם עושי הדבר, אלא שמוכח כנ''ל וכן ניתן להביא ריבוי ראיות לזה.
שישנם עניינים שנפעלים ע''י כח העדים הרוחני שאינו יכול להפעיל על ידי העדים שנמצאים בבי''ד, ויש להאריך בכ''ז.

אולי ע''ד הנ''ל יש לחלק בין העדות שבשטר ''כמי שנחקרה'' לעדות מפיהם שבה יש את החיסרון הנ''ל

 

[אוהב ספר]

במכות דף ה' ע''א מוכח שעדות מורכב משתיים, כח העדות, והוא עניין רוחני שאינו ביד העדים ממש והעדות שמעידים בבי''ד.

לחץ כדי לכווץ...

כן, אבל השאלה היא אם בעדי השטר לעניין פסולם נחשב שהם העדים או לא

 

[מחכה]

מה שבכוונתי היה לומר שכמו שבשערי יושר שער ז' מעלה שיש כוח העדות שמתחדש דווקא בפני הבית דין, וקודם לכן אף האדים עצמם הם כשניים מן השוק, כך ניתן לחלק לכאורה גם כן בין העדים שבשטר לעדים עצמם, לעניין מעשה איני בטוח שזה יכול לחלק ביניהם לעניין חוזרים ומגידים, משים עצמו רשע וכיו''ב אבל העולה הוא מציאות כוח העדות הרוחני