בהר בעניין דחיית עשה דלעולם בהם תעבודו (2 צופים)

[גרינפלד]

תוס' ברכות (מז, ב ד"ה מצוה דרבים) מפרשים את הגמ' שר"א שחרר את עבדו להשלים מנין משום מצווה דרבים - שחזינן שמצווה דרבים דרבנן דוחה עשה דיחיד דאורייתא.

ובתפארת ישראל (ר"ה פ"א, בועז אות ג) פירש שהכוונה היא שזה נקרא כמו עקירה בשב ואל תעשה [כיון שזה רק עשה], שיש כח ביד חכמים לעשות זאת.
והנה יש כאן חידוש גדול שאפי' שבפועל עושה פעולה חיובית - בכל אופן יכולים חכמים לעקור;
ועי' נועם ירושלמי (ריש שביעית) שב"ד יכולים לעקור איסור חרישה, כיון שהוא רק עשה;
ועי' כתב סופר (או"ח סי' עג).

ובפשוטו תוס' ביבמות (צ, ב) שדנו שלפטור ממצוות ציצית נחשב קום עשה אילולי שהחיוב חל רק לאחר העיטוף - חזינן דסברי שנחשב קום עשה אפי' שזה רק ביטול עשה.
ועיין שער המלך (הל' שבועות פ"ו ה"ה) שהביא ממהר"י בן לב (ח"ד סי' ד) שלעולם בהן תעבודו הוא שב ואל תעשה; והשעה"מ פליג.
ועי' תשובות הרשב"א (ח"א סי' קכז) שגם משמע שאין זה מצד עקירה בשב ואל תעשה.

גם יל"ד מהמשך התוס' בברכות שכתבו שיו"ט שני דרבנן דוחה אבלות יום ראשון דאורייתא, משום שיו"ט הוא מצווה דרבים;
ולכן היה נראה בפשט דברי התוס' כמו שהביא בס' שלמי חנוך (ברכות מז, ב ד"ה גמ' מצוה דרבים) מפמ"ג (סי' צ א"א סק"ל) וביתר ביאור ממו"ר הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל:

דגם מצוות שתיקנו חכמים אנו מצווים מן התורה לקיימם והוו מצוות מדאורייתא, והמקור לזה להרמב"ם (ספר המצוות שורש א') הוא מ'לא תסור וגו' ועשית ככל אשר יורוך' ולהרמב"ן (שם) איכא הלכה למשה מסיני שצריך לקיים דברי חכמים, ונאמר בקרא ובהלכה שלרבנן יש כוח לחדש מצוות וזה נחשב כמצוה מן התורה, אלא שמצוה האמורה בתורה חמורה ממצוה שתיקנו חכמים מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלוקים מפורש וציוה השי"ת עליו בפרט כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות ד'), אכן היכא דהמצוה דרבנן היא עשה דרבים והדאורייתא הוא דיחיד העשה דרבים עדיף מעשה דיחיד אף שהוא מדרבנן.​

 

[גרינפלד]

ועיין ספר החינוך (מצוה שמז).

 

[ממגד שמים]

מעניין, שהראשונים כ' בגיטין [-לח, כמדומה] שאיסור לעולם בהם תעבודו הויא כעין לא תחנם, וכל שעושה לסיבה מסויימת לא עשה איסור כלל
כמובן שרם בהב"ג למד כן, הרי מיישב בפשיטות ו' התוס'
ועוד מעניין שהתוס' לא נחית כלל לסברא זו.

 

[גרינפלד]

מעניין, שהראשונים כ' בגיטין [-לח, כמדומה] שאיסור לעולם בהם תעבודו הויא כעין לא תחנם, וכל שעושה לסיבה מסויימת לא עשה איסור כלל
כמובן שרם בהב"ג למד כן, הרי מיישב בפשיטות ו' התוס'
ועוד מעניין שהתוס' לא נחית כלל לסברא זו.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח.
מיהו יתכן שתוס' לא נחתי להא, מכח קושיית המג"א שהגמ' בברכות מקשה שזה מצווה הבאה בעבירה, ומתרצת שזה מצווה דרבים,
ועי' קהלות יעקב.

 

[ממגד שמים]

יישר כח.
מיהו יתכן שתוס' לא נחתי להא, מכח קושיית המג"א שהגמ' בברכות מקשה שזה מצווה הבאה בעבירה, ומתרצת שזה מצווה דרבים,
ועי' קהלות יעקב.

לחץ כדי לכווץ...

תלוי איך לומדים את התי' מצווה דרבים, יתכן שבזה נפלה הקו' של מהבב"ע יען אין כאן עבירה, ופשוט.