מאמר תורני זירוז לידה (2 צופים)

סוג המאמר

מאמר הלכתי

זירוז לידה​

יש שאלה ששכיחה מאוד, והיא "זירוז לידה", לפעמים יש אנשים שההריון שלהם נסחב אחרי שבוע ה40, וקשה להם מאוד במצב הזה, הם לא שורדים ורוצים כבר ללדת, ויש שאלה האם אפשר לעשות זירוז לידה.

ולמעשה נראה שיש עירבוב בין הלכה להשקפה ולרגשות ויש בזה בלבול גדול, וחשבתי לכתוב מה שנראה לענ"ד.

מקור הלכתי​

הדבר הראשון צריך לדון ע"פ ההלכה מה הדין בזה.

בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן עד) כתב חידוש נפלא, שכיון שלידה יש בזה סכנה ע"כ אסור לאשה להכניס את עצמה בידים לסכנה, וע"כ אין להקדים לידה, וכך כותב:

"ואם איכא מציאות כאשר שמע כתר"ה שאף ללידה דרך רחם קובעין יום מסוים אצל הרופא לעשות תחבולות שתלד את הולד אף שאינם ע"י ניתוחים אלא בלקיחת סמנים נמי יש לאסור אם אינו באופן שמקשה לילד דיש להאשה סכנה, אף שליכא הטעמים שכתבתי, שהרי אינו עושה חבורה וניתוח אלא מקדים לידה הטבעית שע"י הסמנים תלד לידה טבעית, מצד שלהולד טוב להיות בבטן האם עד הזמן שהיתה יולדת מעצמה, ואף אם לפעמים איכא אומדנא מהרופאים שלהולד ליכא שוב תועלת, נמי איכא סברת כתר"ה מצד שעצם הלידה הוא ענין חולי וסכנה אין להקדים אף שהיא אותה סכנה טבעית עצמה, אם לא יאמרו הרופאים שיש סכנה לחכות.

אבל לע"ד יש טעם יותר ברור לאסור, דלידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל, דמאחר שכן ברא השי"ת את העולם שיפרו וירבו ובודאי ברא שיהיה לברכה ולא לסכנה, וגם הא ציוה השי"ת בחיוב עשה להוליד בנים ולא מסתבר שיהיה הציוי ליכנס בסכנה בשביל קיום עשה זו דפו"ר, ובפרט שהנשים אין מחוייבות בהעשה דפו"ר שנצטרך לומר שנתנה התורה להם רשות ליכנס בסכנה להוליד בנים, אלא צריך לומר שאין בזה סכנה כלל, היינו שהבטיח השי"ת שלא יהיה בזה סכנה לעולם, ומה שאירע שמתות בשעת לידתן הוא רק מחמת שמחוייבת עונש כדתנן בשבת דף ל"א על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ולפ"ז הוא רק בלידה דבזמנה שעל זה איכא הבטחת השי"ת בבריאתו ובציוי העשה דפו"ר שלא תסתכן, דהעונש בשביל חטא דעץ הדעת הוא רק יסורים דחבלי לידה ולא מיתה ח"ו, אבל כשרוצין להקדים לידה שלא כפי שהיה צריך להיות ליכא ע"ז הבטחתו, וממילא נכנסה לסכנה דלידה שלולא הבטחת השי"ת הרי זה סכנה, ולכן הוא דבר אסור לעשות תחבולות להקדים לידה, אם לא כשאיכא סכנה לחכות כדלעיל".

ובמקום אחר כותב (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קה אות ו'): "ומה שכתבתי דלידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל הוא אמת ברור, היינו דמצד המציאות איכא בלידה סכנה אבל הוא הבטחה שלא יהיה בזה לעולם שום סכנה, ואלו המתות בשעת לידתן הוא מחמת שמחוייבת עונש כדתנן בשבת דף ל"א ע"ב על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, וטעם שנקבע זמן עונשן בשעת הלידה הוא מאחר שבעצם מצד הטבע יש בזה גם ענין סכנה כדאיתא שם בשבת דף ל"ב וכדאיתא גם בתנחומא והוא כמעט מפורש שם בתשובתי, שלכן כתבתי שהוא רק בלידה בשעתה ממש אבל לא כשיקדים הלידה באיזה תחבולות דלא כפי שהיה צריך להיות שע"ז ליכא הבטחת השי"ת שלכן אסור לעשות תחבולות להקדים הלידה אם לא כשאיכא סכנה לחכות וכנראה שלא ראית כל דברי שם בתשובה".

אחר מחילת כבוד תורתו אני רוצה להשיג על כל מה שכתב, ותחילה נסכם את הטענות שלו, ואח"כ נכתב את ההשגה.

הסברות שלו שאין לעשות זירוז לידה:

א. "להולד טוב להיות בבטן האם עד הזמן שהיתה יולדת מעצמה".

ב. "עצם הלידה הוא ענין חולי וסכנה אין להקדים אף שהיא אותה סכנה טבעית עצמה".

ג. "לידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל", והבטחת ה' הוא רק בלידה בזמנו.

והנה יש להשיב ע"ז:

א. לא כתוב בשום מקום בחז"ל שטוב לולד להיות בבטן, וכיון שכך א"א לומר שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ואין להאמין לרופאים וכו', כיון שזה לא חז"ל אלא השארה שהיה בכל הדורות, אבל בדורנו שיש הרבה מידע רפואי אמין ע"י בדיקות וכדומה, הוכח שמשבוע 39 ולכ"ע מתחילת שבוע 40 אין שום תועלת לולד שהוא במעי אמו, ואין ספק מוציא מידי ודאי, וכיון שאין חז"ל מפורש אחרת יש לילך אחריהם.

ואדרבה דעת הרופאים שמשבוע 40 יש קצת סכנה לולד, כיון שהשליא מתיישנת ואינה מספיק מגינה על הולד שלא יעבור אליו זיהומים וכדומה, וגם יש הרבה חששות על הולד וצריך לילך כל יומיים לבדיקה לראות שיש דופק והכל תקין, א"כ פשוט שאין זה טענה שעדיף שהתינוק יהיה כמה שיותר.

ב. הסכנה הוא עצם ההריון והלידה להביא ילד לעולם, וכיון שזה הותר לא משנה באיזה תאריך זה יהיה, כל אשה מעוברת הוא כבר בתוך הסכנה, ועד שלא תצא הולד ממנה היא בכלל הסכנה בכל רגע ורגע, ואפילו אם לא יהיה לידה רק הפלה הוא בסכנה, הסכנה הוא סכנה קיומית בעצם הלידה.

ג. דבריו שהלידה בזמנה לא מסוכן ורק לידה לפני זמנה הוא סכנה, תמוהים מאוד, ומה גם שרצה ליישב מה שאמרו בגמרא בשבת שנשים מתות בשעת לידתן הוא בגלל הסכנה, כמפורש שם בגמרא שהשטן מקטרג בשעת סכנה, והקטרוג הוא בגלל הסכנה, וא"ת שאין סכנה בלידה בזמנה למה יש קטרוג, ואף שדחק ליישב שכיון שלפני זמנה יש סכנה ויש בזה בעצם סכנה ע"כ יש קטרוג, זה דחוק ביותר, כיון שלמעשה כעת בזמן הלידה אין כבר סכנה.

וכן פשוט שמותר לחלל שבת גם בלידה בזמנה כיון שיולדת היא במצב של סכנה, ואם כפי דבריו אין בזה סכנה למה מותר לחלל שבת, ואף שצריך ביולדת לשנות כמה שאפשר כיון שזה בטבע העולם וכפי שכתב בשו"ע סימן של סעיף א ובמשנ"ב שם ס"ק ה' "ואפילו למ"ד בסימן שכ"ח סי"ב דגבי פקוח נפש לא בעיא שינוי הכא שאני מפני שכאב היולדת דבר טבעי הוא ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו בה לשנות [מ"א בשם המ"מ וכ"כ המאירי]", אבל המשנ"ב ממשיך: "וכ"ז בדליכא עיכוב לחולה אבל אם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי מצוה לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כחו [חידושי הר"ן בשם ר' יהונתן והה"מ וכן מבואר בשכ"ח כמה פעמים]". כלומר יש כאן מצב של סכנה, אבל קצת פחות ע"כ צריך לשנות כשאפשר, אבל ודאי שמותר וצריך לחלל שבת בשבילה וודאי שיש סכנה בלידה אפילו בזמנה.

ולמעשה ראיתי ששאר פוסקי הדור ג"כ תמהו עליו כדברי.

וכך כותב בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קכח) שג"כ תמה עליו כדברי, וז"ל: "הנה דברים אלה אינם מתקבלים על הלב, כי דבר פשוט דהסכנה היא בעצם הלידה ומכל הראיות שהביא כבו' בשם ס' משנה הלכות - ופשטות לשון הרמב"ם פ"ב הי"א מהל' שבת היולדת כשכורעת לילד ה"ה בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת, פשוטן של דברים דעצם הלידה היא סכנה דלא כבעל אג"מ דאפיק לישנא שאין בזה סכנה כלל מהבטחת הקדוש ברוך הוא שלא יארע להן תקלה לעולם, והרי הרמב"ן למד מדין המבואר ביולדת דאם אפשר לשנות צריכים לשנות וכמבואר בש"ס שבת קכ"ט ע"ב דהה"ד בשאר חולה שיש בו סכנה דצריכים לשנות וכמבואר בהה"מ שם, ואם יש הבדל במהות הסכנה דבעצם אין סכנה כלל בלידה אי לאו ג' עבירות, א"כ איך אפשר לדמות הנושאים, ואפ' למה שכ' הרמב"ם דדוקא ביולדת צריך לשנות לא בשאר חולי שיש בו סכנה כדיוק הה"מ מלשון הרמב"ם שם, הלא כ' הה"מ בטעם הדבר מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר ולא החמירו בחולה ע"כ, פי' דמה"ת גם ביולדת היתר גמור הוא, אלא שיש הבדל מדרבנן בין סכנה טבעית לסכנה בלתי טבעית, אבל כך רצון השי"ת שתבא לידי סכנה בעת לידתה, ושוב תתרפא, ומה"ת מספר האחוזים של מיתה אינו קובע כלל אפי' מיעוט עצום, כמבואר כ"ז בש"ס יומא ובשו"ע או"ח סי' שכ"ט, ולדעת האג"מ שכ' שאין בעצם הלידה סכנה כלל, רק החטא גורם, וא"כ ההבדל גדול, ולא הי' צריך הה"מ לכל דבריו.

אבל למעשה מסיים שם: "איברא בעיקר הדבר דרכי ליעץ שלא להקדים את הלידה, ולעשות נגד הטבע שקבע השי"ת אב"א מחמת הקדמת סכנה של הלידה, אב"א שעצם הקדמת הלידה יכולה לגרום סכנת נפשות כאשר שמעתי מפי רופאים מומחים, וכבר ידעתי מקרה מיתה ע"י הקדמת לידה, ואב"א מחמת הקדמת ביאת הולד עצמו קודם שנקבע ע"פ ההשגחה העליונה. אם לא כשיש לפי שיפוט רופא מומחה סיכון יותר בהמתנה ללידה טבעית, כדרך שאנו מתירים לעשות ניתוח של יוצא דופן עבור זה וכיו"ב, וזה דלא כדעת הרבה רופאים קלי הדעת שבסיבה כל דהו מקדימין הלידה, - והיות כל הדברים פשוטים לא הארכתי בראיות מש"ס ופוסקים".

ובתשובות והנהגות (כרך ה סימן שפט) כותב: "ודברים תמוהין מצאתי בשו"ת "אגרות משה" (יו"ד ח"ב סימן ע"ד) שכתב שאסור לזרז לידה שכן הקדוש ברוך הוא ציווה לנו להוליד והבטיח שלא יהיה בזה סכנה כלל, שהעונש בשביל חטא עץ הדעת הוא רק בייסורי לידה ולא במיתה, אבל זה דוקא בלידה רגילה, אבל כשמזרזין את הלידה מוקדם מכפי שצריך להיות על זה אין הבטחה, ומכניסה האשה עצמה לסכנה, והדברים תמוהין, שבמציאות אנו יודעים ורואים אצל אלפי נשים שעשו זירוז ולא שמענו שהסתכנו".

וממשיך: "וע"כ נראה שאף שאין בזירוז לידה איסור מן הדין, כיון שעלול להזיק לתינוק יש להמנע מכך, אבל אם הרופא סובר שיש חשש סכנה לאשה או לעובר, אז להיפך, מצוה לזרז ושומר מצוה לא ידע דבר רע, רק מביא ברכה כשנוהגין ע"פ ההלכה. ואף שהאשה טוענת שמייתבא דעתה ברופא מסוים שרוצה לזרז את הלידה, וישוב הדעת חשוב מאד בפיקוח נפש, מכל מקום יש להסביר לה שלטובת הילד יש להמתין עד הגמר והיינו חבלי לידה, ונשים מבינות וממתינות כדין".

מקור השקפתי​

יש מביאים מקור ע"פ הקבלה שאין לזרז לידה. ואביא את המקורות שהם מביאים.

בספר הפליאה: "וצריך אתה להבין כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת למעלה ומשתלחות מן המלכות אל פני אדם ובעת שהנשמה משתלחת היא משתלחת לא' בי"ב שבטים ותסובב על שם י"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו... וא"כ המיילד בשם ר"ל ע"י קמיע למקשה לילד ומולידה הקמיע קודם זמנה תדע ותבין כי פעמים הורג שתי נפשות, היולדת ובעל הקמיע ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו, ואלהים יבקש את דם הנולד מיד בעל הקמיע המשל בזה כי עובר זה ראוי להוליד במילוי הירח שעטרה מלאה בנשיאתה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובא המשביע והולידה טרם שנתמלאה הלבנה הנה הולד ההוא שנולד נולד בזמן ביטול כח הויותו ומת בימים מועטים, ודמו מיד זה הרשע והרוצח יבקש אלהים כי ביטל גזירת יוצרו והמית הנפש ההוא והולידו בלא זמנו וגרם לו ליקח ממון שאינו ולישא אשה שאינו שלו וזה תדע ששינה עליו כל סדרי בראשית".

ובהקדמת הראב"ד לספר היצירה (אות ל"ח בביאור נ' שערי בינה), וז"ל: "והלידה היא בכח ה' שהוא המתיר חבלי לידה, ובאותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה משלמת מלמעלה, ולפיכך הגורם לאשה לילד ע"י קמיע פעמים שהורג נפשות משום שאם היתה צריכה לילד במילוי לבנה או באחד משמות הוי"ה וגרם לידתה קודם, מבטל כח חיותו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינה שלו ובילבל עליו סדרי בראשית". ועי"ש עוד.

ובשמונה שערים (להרח"ו, שער ז', שער רוח הקודש, תקון ד'): "תקון ד' - לכותב קמיע לאשה המקשה לילד, הנה האיש הזה גורם להוציא העובר ההוא של בזמנו, ועי"כ גורם לו או מיתה טרם זמן הראוי לו או בא לידי עניות, לפיכך צריך להתענות מ"ה ימים כנגד שם הוי"ה דאלפי"ן שהוא בגי' אדם, ולפי ששפך ד"ם האדם שהוא בגי' מ"ד יתענה יום אחד עוד להשלים מנין אד"ם".

ונראה לדחות את המקורות הללו, שהם מדברים שפועלים עם שמות קודש להקדים לידה, וכידוע אמרו חכמים (סנהדרין סז, ב): "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים - שמכחישין פמליא של מעלה". ופירש רש"י: "כשפים - נוטריקון כחש פמליא של מעלה, שעל מי שנגזר לחיות ממיתין". כלומר שיש כוח בשמות טומאה, וק"ו בשמות קודש להרוג או לשנות מהטבע, וזה אין הקב"ה חפץ בזה, שמתערבים בבריאה שברא ע"י כוחות שהקב"ה ברא בעולם, אבל כל מה שבא מכוח חכמת בני אדם שזה "בדרך הטבע", שהרי הקב"ה ברא בהם חכמה והם משתמשים בכלים שהקב"ה ברא בטבע, לא בשמות קודש או להבדיל בשמות טומאה שהם כוחות עליונים, אלא בטבע, בזה אין שום חשש, שהרי הקב"ה החליט שתוולד ע"י זירוז וכדומה, זה הכל בטבע שהקב"ה ברא ומחליט.

ובאמת נראה שזירוז שגורמים לאשה לפתח לידה זה לא פעולה של אדם, אלא זה גרמא שגורם לאשה שתילד קודם, אבל הלידה בעצם היא לידה טבעית, רק עזרו לטבע.

למעשה​

למעשה לא ניחא ליה לגדולי הדור לזרז לידה סתם, ובודאי לא ע"י ניתוח משום רצונות של אשה וכדומה, כיון שבניתוח יש סיכונים, וכן כל זירוז ללא צורך אין ענין לשחק בטבע, ועדיף להשאיר את הטבע כמות שהוא ולהשאיר להקב"ה לנהל את העולם כרצונו, אבל אחרי שהגיע הזמן ללדת אין לחשוש מזה, שלא יחשבו שיש בזה איסור או מניעה אמתית שיש להסתכן בגלל זה, אם עבר כבר שבוע 41, או אפילו בתוך שבוע 40, אפשר לזרז לידה, אבל לא בגלל נוחות וכאלו דברים, אלא בגלל צורך אמיתי. וגם אשה שעברה הריון לא רגיל וקשה לה מאוד ולא מחזיק מעמד אין בעיה לעשות זירוז לידה, כיון שאין בזה איסור בעצם גם לא השקפתי רק לא טוב לנהוג כך ללא צורך.

 

[אחד יחיד]

זירוז לידה​

יש שאלה ששכיחה מאוד, והיא "זירוז לידה", לפעמים יש אנשים שההריון שלהם נסחב אחרי שבוע ה40, וקשה להם מאוד במצב הזה, הם לא שורדים ורוצים כבר ללדת, ויש שאלה האם אפשר לעשות זירוז לידה.

ולמעשה נראה שיש עירבוב בין הלכה להשקפה ולרגשות ויש בזה בלבול גדול, וחשבתי לכתוב מה שנראה לענ"ד.

מקור הלכתי​

הדבר הראשון צריך לדון ע"פ ההלכה מה הדין בזה.

בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן עד) כתב חידוש נפלא, שכיון שלידה יש בזה סכנה ע"כ אסור לאשה להכניס את עצמה בידים לסכנה, וע"כ אין להקדים לידה, וכך כותב:

"ואם איכא מציאות כאשר שמע כתר"ה שאף ללידה דרך רחם קובעין יום מסוים אצל הרופא לעשות תחבולות שתלד את הולד אף שאינם ע"י ניתוחים אלא בלקיחת סמנים נמי יש לאסור אם אינו באופן שמקשה לילד דיש להאשה סכנה, אף שליכא הטעמים שכתבתי, שהרי אינו עושה חבורה וניתוח אלא מקדים לידה הטבעית שע"י הסמנים תלד לידה טבעית, מצד שלהולד טוב להיות בבטן האם עד הזמן שהיתה יולדת מעצמה, ואף אם לפעמים איכא אומדנא מהרופאים שלהולד ליכא שוב תועלת, נמי איכא סברת כתר"ה מצד שעצם הלידה הוא ענין חולי וסכנה אין להקדים אף שהיא אותה סכנה טבעית עצמה, אם לא יאמרו הרופאים שיש סכנה לחכות.

אבל לע"ד יש טעם יותר ברור לאסור, דלידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל, דמאחר שכן ברא השי"ת את העולם שיפרו וירבו ובודאי ברא שיהיה לברכה ולא לסכנה, וגם הא ציוה השי"ת בחיוב עשה להוליד בנים ולא מסתבר שיהיה הציוי ליכנס בסכנה בשביל קיום עשה זו דפו"ר, ובפרט שהנשים אין מחוייבות בהעשה דפו"ר שנצטרך לומר שנתנה התורה להם רשות ליכנס בסכנה להוליד בנים, אלא צריך לומר שאין בזה סכנה כלל, היינו שהבטיח השי"ת שלא יהיה בזה סכנה לעולם, ומה שאירע שמתות בשעת לידתן הוא רק מחמת שמחוייבת עונש כדתנן בשבת דף ל"א על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ולפ"ז הוא רק בלידה דבזמנה שעל זה איכא הבטחת השי"ת בבריאתו ובציוי העשה דפו"ר שלא תסתכן, דהעונש בשביל חטא דעץ הדעת הוא רק יסורים דחבלי לידה ולא מיתה ח"ו, אבל כשרוצין להקדים לידה שלא כפי שהיה צריך להיות ליכא ע"ז הבטחתו, וממילא נכנסה לסכנה דלידה שלולא הבטחת השי"ת הרי זה סכנה, ולכן הוא דבר אסור לעשות תחבולות להקדים לידה, אם לא כשאיכא סכנה לחכות כדלעיל".

ובמקום אחר כותב (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קה אות ו'): "ומה שכתבתי דלידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל הוא אמת ברור, היינו דמצד המציאות איכא בלידה סכנה אבל הוא הבטחה שלא יהיה בזה לעולם שום סכנה, ואלו המתות בשעת לידתן הוא מחמת שמחוייבת עונש כדתנן בשבת דף ל"א ע"ב על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, וטעם שנקבע זמן עונשן בשעת הלידה הוא מאחר שבעצם מצד הטבע יש בזה גם ענין סכנה כדאיתא שם בשבת דף ל"ב וכדאיתא גם בתנחומא והוא כמעט מפורש שם בתשובתי, שלכן כתבתי שהוא רק בלידה בשעתה ממש אבל לא כשיקדים הלידה באיזה תחבולות דלא כפי שהיה צריך להיות שע"ז ליכא הבטחת השי"ת שלכן אסור לעשות תחבולות להקדים הלידה אם לא כשאיכא סכנה לחכות וכנראה שלא ראית כל דברי שם בתשובה".

אחר מחילת כבוד תורתו אני רוצה להשיג על כל מה שכתב, ותחילה נסכם את הטענות שלו, ואח"כ נכתב את ההשגה.

הסברות שלו שאין לעשות זירוז לידה:

א. "להולד טוב להיות בבטן האם עד הזמן שהיתה יולדת מעצמה".

ב. "עצם הלידה הוא ענין חולי וסכנה אין להקדים אף שהיא אותה סכנה טבעית עצמה".

ג. "לידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל", והבטחת ה' הוא רק בלידה בזמנו.

והנה יש להשיב ע"ז:

א. לא כתוב בשום מקום בחז"ל שטוב לולד להיות בבטן, וכיון שכך א"א לומר שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ואין להאמין לרופאים וכו', כיון שזה לא חז"ל אלא השארה שהיה בכל הדורות, אבל בדורנו שיש הרבה מידע רפואי אמין ע"י בדיקות וכדומה, הוכח שמשבוע 39 ולכ"ע מתחילת שבוע 40 אין שום תועלת לולד שהוא במעי אמו, ואין ספק מוציא מידי ודאי, וכיון שאין חז"ל מפורש אחרת יש לילך אחריהם.

ואדרבה דעת הרופאים שמשבוע 40 יש קצת סכנה לולד, כיון שהשליא מתיישנת ואינה מספיק מגינה על הולד שלא יעבור אליו זיהומים וכדומה, וגם יש הרבה חששות על הולד וצריך לילך כל יומיים לבדיקה לראות שיש דופק והכל תקין, א"כ פשוט שאין זה טענה שעדיף שהתינוק יהיה כמה שיותר.

ב. הסכנה הוא עצם ההריון והלידה להביא ילד לעולם, וכיון שזה הותר לא משנה באיזה תאריך זה יהיה, כל אשה מעוברת הוא כבר בתוך הסכנה, ועד שלא תצא הולד ממנה היא בכלל הסכנה בכל רגע ורגע, ואפילו אם לא יהיה לידה רק הפלה הוא בסכנה, הסכנה הוא סכנה קיומית בעצם הלידה.

ג. דבריו שהלידה בזמנה לא מסוכן ורק לידה לפני זמנה הוא סכנה, תמוהים מאוד, ומה גם שרצה ליישב מה שאמרו בגמרא בשבת שנשים מתות בשעת לידתן הוא בגלל הסכנה, כמפורש שם בגמרא שהשטן מקטרג בשעת סכנה, והקטרוג הוא בגלל הסכנה, וא"ת שאין סכנה בלידה בזמנה למה יש קטרוג, ואף שדחק ליישב שכיון שלפני זמנה יש סכנה ויש בזה בעצם סכנה ע"כ יש קטרוג, זה דחוק ביותר, כיון שלמעשה כעת בזמן הלידה אין כבר סכנה.

וכן פשוט שמותר לחלל שבת גם בלידה בזמנה כיון שיולדת היא במצב של סכנה, ואם כפי דבריו אין בזה סכנה למה מותר לחלל שבת, ואף שצריך ביולדת לשנות כמה שאפשר כיון שזה בטבע העולם וכפי שכתב בשו"ע סימן של סעיף א ובמשנ"ב שם ס"ק ה' "ואפילו למ"ד בסימן שכ"ח סי"ב דגבי פקוח נפש לא בעיא שינוי הכא שאני מפני שכאב היולדת דבר טבעי הוא ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו בה לשנות [מ"א בשם המ"מ וכ"כ המאירי]", אבל המשנ"ב ממשיך: "וכ"ז בדליכא עיכוב לחולה אבל אם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי מצוה לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כחו [חידושי הר"ן בשם ר' יהונתן והה"מ וכן מבואר בשכ"ח כמה פעמים]". כלומר יש כאן מצב של סכנה, אבל קצת פחות ע"כ צריך לשנות כשאפשר, אבל ודאי שמותר וצריך לחלל שבת בשבילה וודאי שיש סכנה בלידה אפילו בזמנה.

ולמעשה ראיתי ששאר פוסקי הדור ג"כ תמהו עליו כדברי.

וכך כותב בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קכח) שג"כ תמה עליו כדברי, וז"ל: "הנה דברים אלה אינם מתקבלים על הלב, כי דבר פשוט דהסכנה היא בעצם הלידה ומכל הראיות שהביא כבו' בשם ס' משנה הלכות - ופשטות לשון הרמב"ם פ"ב הי"א מהל' שבת היולדת כשכורעת לילד ה"ה בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת, פשוטן של דברים דעצם הלידה היא סכנה דלא כבעל אג"מ דאפיק לישנא שאין בזה סכנה כלל מהבטחת הקדוש ברוך הוא שלא יארע להן תקלה לעולם, והרי הרמב"ן למד מדין המבואר ביולדת דאם אפשר לשנות צריכים לשנות וכמבואר בש"ס שבת קכ"ט ע"ב דהה"ד בשאר חולה שיש בו סכנה דצריכים לשנות וכמבואר בהה"מ שם, ואם יש הבדל במהות הסכנה דבעצם אין סכנה כלל בלידה אי לאו ג' עבירות, א"כ איך אפשר לדמות הנושאים, ואפ' למה שכ' הרמב"ם דדוקא ביולדת צריך לשנות לא בשאר חולי שיש בו סכנה כדיוק הה"מ מלשון הרמב"ם שם, הלא כ' הה"מ בטעם הדבר מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר ולא החמירו בחולה ע"כ, פי' דמה"ת גם ביולדת היתר גמור הוא, אלא שיש הבדל מדרבנן בין סכנה טבעית לסכנה בלתי טבעית, אבל כך רצון השי"ת שתבא לידי סכנה בעת לידתה, ושוב תתרפא, ומה"ת מספר האחוזים של מיתה אינו קובע כלל אפי' מיעוט עצום, כמבואר כ"ז בש"ס יומא ובשו"ע או"ח סי' שכ"ט, ולדעת האג"מ שכ' שאין בעצם הלידה סכנה כלל, רק החטא גורם, וא"כ ההבדל גדול, ולא הי' צריך הה"מ לכל דבריו.

אבל למעשה מסיים שם: "איברא בעיקר הדבר דרכי ליעץ שלא להקדים את הלידה, ולעשות נגד הטבע שקבע השי"ת אב"א מחמת הקדמת סכנה של הלידה, אב"א שעצם הקדמת הלידה יכולה לגרום סכנת נפשות כאשר שמעתי מפי רופאים מומחים, וכבר ידעתי מקרה מיתה ע"י הקדמת לידה, ואב"א מחמת הקדמת ביאת הולד עצמו קודם שנקבע ע"פ ההשגחה העליונה. אם לא כשיש לפי שיפוט רופא מומחה סיכון יותר בהמתנה ללידה טבעית, כדרך שאנו מתירים לעשות ניתוח של יוצא דופן עבור זה וכיו"ב, וזה דלא כדעת הרבה רופאים קלי הדעת שבסיבה כל דהו מקדימין הלידה, - והיות כל הדברים פשוטים לא הארכתי בראיות מש"ס ופוסקים".

ובתשובות והנהגות (כרך ה סימן שפט) כותב: "ודברים תמוהין מצאתי בשו"ת "אגרות משה" (יו"ד ח"ב סימן ע"ד) שכתב שאסור לזרז לידה שכן הקדוש ברוך הוא ציווה לנו להוליד והבטיח שלא יהיה בזה סכנה כלל, שהעונש בשביל חטא עץ הדעת הוא רק בייסורי לידה ולא במיתה, אבל זה דוקא בלידה רגילה, אבל כשמזרזין את הלידה מוקדם מכפי שצריך להיות על זה אין הבטחה, ומכניסה האשה עצמה לסכנה, והדברים תמוהין, שבמציאות אנו יודעים ורואים אצל אלפי נשים שעשו זירוז ולא שמענו שהסתכנו".

וממשיך: "וע"כ נראה שאף שאין בזירוז לידה איסור מן הדין, כיון שעלול להזיק לתינוק יש להמנע מכך, אבל אם הרופא סובר שיש חשש סכנה לאשה או לעובר, אז להיפך, מצוה לזרז ושומר מצוה לא ידע דבר רע, רק מביא ברכה כשנוהגין ע"פ ההלכה. ואף שהאשה טוענת שמייתבא דעתה ברופא מסוים שרוצה לזרז את הלידה, וישוב הדעת חשוב מאד בפיקוח נפש, מכל מקום יש להסביר לה שלטובת הילד יש להמתין עד הגמר והיינו חבלי לידה, ונשים מבינות וממתינות כדין".

מקור השקפתי​

יש מביאים מקור ע"פ הקבלה שאין לזרז לידה. ואביא את המקורות שהם מביאים.

בספר הפליאה: "וצריך אתה להבין כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת למעלה ומשתלחות מן המלכות אל פני אדם ובעת שהנשמה משתלחת היא משתלחת לא' בי"ב שבטים ותסובב על שם י"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו... וא"כ המיילד בשם ר"ל ע"י קמיע למקשה לילד ומולידה הקמיע קודם זמנה תדע ותבין כי פעמים הורג שתי נפשות, היולדת ובעל הקמיע ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו, ואלהים יבקש את דם הנולד מיד בעל הקמיע המשל בזה כי עובר זה ראוי להוליד במילוי הירח שעטרה מלאה בנשיאתה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובא המשביע והולידה טרם שנתמלאה הלבנה הנה הולד ההוא שנולד נולד בזמן ביטול כח הויותו ומת בימים מועטים, ודמו מיד זה הרשע והרוצח יבקש אלהים כי ביטל גזירת יוצרו והמית הנפש ההוא והולידו בלא זמנו וגרם לו ליקח ממון שאינו ולישא אשה שאינו שלו וזה תדע ששינה עליו כל סדרי בראשית".

ובהקדמת הראב"ד לספר היצירה (אות ל"ח בביאור נ' שערי בינה), וז"ל: "והלידה היא בכח ה' שהוא המתיר חבלי לידה, ובאותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה משלמת מלמעלה, ולפיכך הגורם לאשה לילד ע"י קמיע פעמים שהורג נפשות משום שאם היתה צריכה לילד במילוי לבנה או באחד משמות הוי"ה וגרם לידתה קודם, מבטל כח חיותו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינה שלו ובילבל עליו סדרי בראשית". ועי"ש עוד.

ובשמונה שערים (להרח"ו, שער ז', שער רוח הקודש, תקון ד'): "תקון ד' - לכותב קמיע לאשה המקשה לילד, הנה האיש הזה גורם להוציא העובר ההוא של בזמנו, ועי"כ גורם לו או מיתה טרם זמן הראוי לו או בא לידי עניות, לפיכך צריך להתענות מ"ה ימים כנגד שם הוי"ה דאלפי"ן שהוא בגי' אדם, ולפי ששפך ד"ם האדם שהוא בגי' מ"ד יתענה יום אחד עוד להשלים מנין אד"ם".

ונראה לדחות את המקורות הללו, שהם מדברים שפועלים עם שמות קודש להקדים לידה, וכידוע אמרו חכמים (סנהדרין סז, ב): "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים - שמכחישין פמליא של מעלה". ופירש רש"י: "כשפים - נוטריקון כחש פמליא של מעלה, שעל מי שנגזר לחיות ממיתין". כלומר שיש כוח בשמות טומאה, וק"ו בשמות קודש להרוג או לשנות מהטבע, וזה אין הקב"ה חפץ בזה, שמתערבים בבריאה שברא ע"י כוחות שהקב"ה ברא בעולם, אבל כל מה שבא מכוח חכמת בני אדם שזה "בדרך הטבע", שהרי הקב"ה ברא בהם חכמה והם משתמשים בכלים שהקב"ה ברא בטבע, לא בשמות קודש או להבדיל בשמות טומאה שהם כוחות עליונים, אלא בטבע, בזה אין שום חשש, שהרי הקב"ה החליט שתוולד ע"י זירוז וכדומה, זה הכל בטבע שהקב"ה ברא ומחליט.

ובאמת נראה שזירוז שגורמים לאשה לפתח לידה זה לא פעולה של אדם, אלא זה גרמא שגורם לאשה שתילד קודם, אבל הלידה בעצם היא לידה טבעית, רק עזרו לטבע.

למעשה​

למעשה לא ניחא ליה לגדולי הדור לזרז לידה סתם, ובודאי לא ע"י ניתוח משום רצונות של אשה וכדומה, כיון שבניתוח יש סיכונים, וכן כל זירוז ללא צורך אין ענין לשחק בטבע, ועדיף להשאיר את הטבע כמות שהוא ולהשאיר להקב"ה לנהל את העולם כרצונו, אבל אחרי שהגיע הזמן ללדת אין לחשוש מזה, שלא יחשבו שיש בזה איסור או מניעה אמתית שיש להסתכן בגלל זה, אם עבר כבר שבוע 41, או אפילו בתוך שבוע 40, אפשר לזרז לידה, אבל לא בגלל נוחות וכאלו דברים, אלא בגלל צורך אמיתי. וגם אשה שעברה הריון לא רגיל וקשה לה מאוד ולא מחזיק מעמד אין בעיה לעשות זירוז לידה, כיון שאין בזה איסור בעצם גם לא השקפתי רק לא טוב לנהוג כך ללא צורך.

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ!
מרתק ומחכים.

 

[הלכה]

זירוז לידה הוא דבר שעלול להיות בו סיכונים רבים וביניהם קרע של הרחם, דימום לאחר הלידה וכן זיהום כתוצאה מירידת מים ממושכת, בנוסף להרבה נשים שמתחילות זירוז ובסוף לא עומדות בזה לידה אגרסיבית וקשה ונזקקות לניתוח לכן גדו"י הורו שלא לזרז לידה רק במקום סכנה