שבועות מדוע לא נכתב בתורה תאריך מדויק של מעמד הר סיני (2 צופים)

[נדיב לב]

ראשונים כאחרונים העירו על מה שלא מצינו בתורה תאריך מדויק של מעמד הר סיני.
הרמב"ן (ספר המצוות) כתב וז"ל: "שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו, אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים" עיי"ש.

ובספר עקידת יצחק (ויקרא שער סז, פרשת אמור) לרבי יצחק עראמה כתב: "והנה יש בכאן שאלה חזקה, והיא כי למה לא פירשה התורה כי היום הזה שהוא חג השבועות נזכר ונעשה לזכר מתן התורה האלהית וקבלתה וכו', אלא שיש לי להשיב בזה שתי תשובות. האחד וכו'. והשני לפי שזכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים הנזכרים, רק מצותה בכל יום ובכל עת ובכל שעה דכתיב (יהושע א') 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה'. ובכל יום ויום אנו מצווין שיהיו חדשים וחביבין בעינינו כיום שנתנו בו דכתיב (דברים כ"ו) 'היום הזה ה' אלהיך מצוך' וגו'. ...ולזה צותה התורה ביום הבכורים, ולענין מתן תורה סמכה על הפרסום הנכתב מפורש בפרשת בחדש השלישי (שמות י"ט) אשר הוא פרסום נפלא שאי אפשר להתעלם" ע"כ. ועיי"ע מש"כ האברבנאל (ויקרא פרק כג).

אמנם לפי מה שהרחבנו כאן במאמר, נבין בנקל, שמעמד קבלת התורה, תלוי ועומד כל רגע ורגע, בשעה שהאדם יושב ועמל בתורה, ומחדש והוגה בה דינים חדשים, הרי זה כמעמד הר סיני המתחדש והולך.

ובספר כלי יקר כתב על הפסוק (ויקרא פרק כג פסוק טז) והקרבתם מנחה חדשה לה' וזת"ד: סימן ליום מתן תורה, כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני. ומה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה מ"ת, שעל מ"ת לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאלו באותו יום קבלה מהר סיני, כי באמת ארז"ל (עירובין נד:) שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש, ע"כ דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני וא"כ כל יום הוא מ"ת אצל ההוגים בה ע"כ אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה, וע"כ ארז"ל (ספרי ואתחנן ו ו) שיהיו ד"ת חדשים עליך ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, וע"כ אין יום נתינתה מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום עכת"ד.

ומה שכתב "כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש וכו', וא"כ כל יום הוא מ"ת אצל ההוגים בה" נראה המכוון ע"פ מה שכתבנו. (ובמק"א פירשנו את דבריו, שמעמד קבלת התורה מתחדש משני פנים ואכמ"ל).

והערוך השולחן (או"ח סי' תצ"ד סעיף ב') כתב: "לפי שהתורה כשניתנה, ניתנה לעד ולעולמי עולמים ואין שייך לקבוע יום מיוחד בשביל זה" עיי"ש. אמנם ראה מה שהובא כאן מהנפש החיים (שער ד' פרק י"ד) לבאר הזוהר 'מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני לקבל אורייתא' ודוק.

וראה עוד בספר תורת חיים (בבא מציעא פ"ה.) שכתב דברים נפלאים וז"ל: "דלהכי יסדו בחתימת ברכת התורה ברוך אתה ה' נותן התורה ולא תיקנו לומר נתן התורה, כמו שתיקנו לומר בפתיחת הברכה ההיא, רמז שעוד היום הוא נותן התורה והוא קול שפע הבא ממנו למי שזוכה בו, ונראה דהדא הוא דכתיב מגיד דבריו ליעקב ולא כתיב הגיד דבריו ליעקב משמע נמי כי עוד היום מגיד דבריו ליעקב" עיי"ש. והמכוון במש"כ 'למי שזוכה בה', היינו למי שעמל בה בכל כוחו וטרוד לדעת סודה כנת' כאן בהרחבה.