מדור מאמרים

א. כתב בבית יוסף [סימן קפ ה] ב' טעמים לכיסוי הסכין בברכת המזון: 1. שולחן מאריך שנותיו של אדם- ולא יעלה ברזל המקצר שנותיו של אדם, כדאמרינן גבי מזבח. 2. טעם נוסף הביא בשבולי הלקט בשם רבינו שמחה , כיוון שהיה פעם אחת מי שבירך וכשהגיע לבונה ברחמיו ירושלים תקע הסכין בבטנו מרוב צער, ולכן תיקנו לכסות הסכין בשעת ברהמ"ז. והנה, לכאו' יש למצוא נפקותות בין הטעמים: א. לכאו' לפי הטעם הראשון דלא תניף עליהם ברזל א,כ לא יועיל מה שיכסה את הכין, דלגמרי אסור להעלות וצריך להורידו מע"ג השולחן- אמנם לטעמא של סכנה-סגי בכיסוי הסכין [-וראוי לציין שע"פ קבלה צריך לסלק הסכין לגמרי מע"ג השולחן] ב. האם דווקא סכין של ברזל דייקא צריך להוריד- דהוא נאסר מטעם מקצר שנותיו- ואילו סכין מאבן [-כעין העשוי לחוטי ציצית] לא בכלל האיסור, ומשאי"כ לטעם ב' כולם בכלל [-וכן יש...

קיי"ל עד אחד נאמן באיסורים, ואפי' הפסולים לעדות נאמנים, ומקור דין זה כ' רש"י גיטין ב' ע"ב "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב", וברש"י חולין י' כ' מדכתיב ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו ולא הזקיקו הכתוב להעמיד עדים, וברש"י יבמות פ"ח כ' דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו, והראשונים כתבו דכעין דברי רש"י איתא בירושלמי כלאים, אך התוס' בגיטין שם כתבו דמקור הדין דעד אחד נאמן באיסורים הוא מנדה דכתיב וספרה לה, ודרשינן בכתובות ע"ב וספרה לה לעצמה, ובתוהרא"ש הקשה על דברי רש"י דהיא גופא מנלן דהאמינה תורה כל אחד על השחיטה וכו' וע"ז כתב דילפינן ליה מנדה (ולכאו' זהו גם כוונת התוס'), (ובדעת רש"י אי לא יליף ליה מנדה צ"ב למאי איצטריך הך דרשה דוספרה לה לעצמה, וי"ל בזה...

המשך מכאן בדין מניח עירובו בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה. בדין המניח עירובו בעיר כתב הרמב"ם (עירובין פ"ו ה"ד) וז"ל המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח עכ"ל, וכ"כ השו"ע (תח ב) בזה"ל, ומסתימת דבריהם נראה דדוקא ברשות היחיד הוא דמהלך את כולה אבל בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן ואינה רה"י אינו מהלך את כולה אלא יש לו ארבע אמות במקומו ואלפים אמה לכל רוח. דעות הראשונים בזה מפשטות דברי התוס' (מז ב ד"ה דכולה) והרא"ש שם שכתבו דדוקא במי שהוציאוהו חוץ לתחום ונתנוהו בעיר שאינה מוקפת מחיצות אינו מהלך את כולה ולא דמי לשובת או למניח את עירובו משמע דעיר שאינה מוקפת מחיצות הרי היא כד"א לשובת ולמניח את עירובו יעו"ש[1], והב"י (בסי' תה) הביא דברי רבינו...

מעין הקדמה בדין מניח עירובו בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה תנן (עירובין סא א) מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, רבי עקיבא אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמר להן ר"ע אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, נמצא קל תוכה מעל גבה. ובגמ' (שם ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, הניח את עירובו בעיר חריבה אין לו ממקום עירובו אלפים אמה, ר"א אומר אחד שבת ואחד הניח מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. ופרש"י בעיר חריבה, מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה, לרבנן מהלך את כולה דהא שבת באויר מחיצות והוא...

השימוש בסבון העשוי מחֵלב כשהעור מלוכלך בלכלוך שומני אינו מועיל לשוטפו במים, מכיון שמים אינם מתערבבים בשומן, ולכן אינם יכולים להסירו מהעור, אמנם במבנה של מולקולת הסבון קצה אחד נקשר היטב לשומן והקצה האחר - למים, ולכן לאחר השימוש בסבון - השומן נשטף בקלות מהעור . ברקמות של צמח הבורית יש מלחי אשלגן ונתרן בכמות גדולה, וכששורפים אותו - ניתן להשתמש באפרו כחומר ניקוי מכיון שמכיל חומרים אלקאליים בעלי פעולה חריפה, והם יכולים לשמש כאבקת ניקוי, וכאחד המרכיבים בייצור הסבון המוצק, שהרמב"ם מזהה אותו עם ה"אַשְׁלָג" שבמשנה (מכון התורה והארץ). לדעת ר"ת ( תוס' יומא ע"ז. ד"ה דתנן ) מותר לסוך ידיו בחֵלב אף שהוא אסור באכילה " מותר אדם לסוך בחלב , דלא אשכחן דאתסר סיכה כשתיה אלא ביוה"כ ובתרומה ובאיסורי הנאה", ומוכיח ממה שרבינא "שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ...

הקפת הראש - חלק ג' - סיכום בעניין הלכות פאת הראש מאמרים קודמים בסדרה הקפת פאות הראש חלק א' - מקום פאות הראש. הקפת הראש ח"ב - הגדרת ההקפה, מספריים כעין תער, שיעור אורך השערות סיכום תחילת מקום הפאות - א. לפי החזו"א מקום הפאות מתחיל מהמקום הגבוה שבמצח מן הצד (מקום זה שונה אצל כל אחד), ומשם יש למתוח קו אלכסוני עד המקום הגבוה שבאוזן, והקה"י הוסיף בשמו שמשום הידור מצווה נוהגים להוסיף על שיעור זה ולעגל את הפאה כלפי מעלה בכדי שלא להיכנס לחשש איסור דאורייתא. ב. דעת הגר"י רצאבי והרב אברהם יוסף שמקום הפאות בגובה מתחיל מהמקום שבין האוזניים לעיניים - דהיינו מהמקום שמתחילה האוזן. והגר"י רצאבי הוסיף שהמנהג להוסיף מעט בשיעור כלפי מעלה עד כנגד ממחצית גובה המצח בערך, ויותר מזה אי"צ לחוש. ג. שיטת האריז"ל היא שמקום הפאות הוא כעין רי"ש, משליש המצח ועד...

הקפת הראש - חלק ב' - הגדרת ההקפה, מספריים כעין תער, שיעור אורך השערות מאמר קודם בסדרה הקפת פאות הראש חלק א' - מקום פאות הראש. הגדרת ההקפה בעניין כמות השערות שעליהם חייבים בהשחתה יש ג' שיטות בראשונים: יש אומרים שאיסור התורה הוא דווקא כשמשחית את כל שערות הפאה מבלי להשאיר כלום, אולם אם השאיר ב' שערות (דשערה א' אין לה חשיבות לגבי כל דיני תורה, ורק בב' שערות הוי שיעור חשוב, וכמו שמצינו בפרה אדומה) עדיין לא עבר על האיסור. וי"א שהתורה אסרה להשחית אפי' שיעור מועט של שתי שערות ממקום הפאות, וכל המסיר ב' שערות עובר על לא תקיפו. וי"א שצריך להשאיר בפאה 40 שערות, וכל עוד שיש בפאה 40 שערות יכול להשחית את שאר השערות. ולכאורה היה נראה לפשוט דין זה מפשטות לשון הברייתא שהובאה לעיל: "ת"ר 'פאת ראשו' סוף ראשו, ואיזהו סוף ראשו, זה המשווה צדעיו לאחורי אזנו...

בעזהשי"ת בבי מדרשא ד'פורום אוצר התורה' זמן ברכת נטילת ידיים לאכילה יסודי הדברים איתא בגמרא (פסחים ז:), 'אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן... חוץ מן הטבילה, דאכתי גברא לא חזי'. ופירש ר"ח בתוספות דהיינו טבילת גר שאינו יכול לומר 'וצונו' קודם הטבילה. ואומר ר"י שאף בטבילות אחרות אין לגעור במי שמברך אחר הטבילה כי לא חילקו בין טבילה לטבילה. ומוסיף שם בתוספות שהוא הדין בנטילת ידיים לאכילה שמברכים לאחר הנטילה, דכיון שבנטילה לאחר ביהכ"ס אינו יכול לברך קודם הנטילה, לא חילקו בין נטילה לנטילה. וכ"כ הרא"ש שם (פ"א ה"י) וז"ל 'לפי שבבוקר כשידיו מלוכלכות לא מצי לברוכי עד אחר הנטילה לכך נהגו לעשות כן אף בנטילה דסעודה'. ומוסיפים תוספות והרא"ש טעם אחר לברך אחר הנטילה קודם הניגוב, דכיון שצריך לנגב את הידיים, ובגמרא בסוטה (ד:) איתא...