מדור מאמרים

בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש! פרשת שקלים א. שבת ראשונה בחודש אדר קורין פרשת שקלים, שבת שניה קורין פרשת זכור, שבת שלישית ט"ו אדר הפסקה, שבת רביעית באדר קורין פרשת פרה אדומה, שבת אחרונה קורין החודש הזה לכם, כל זה איתא במשנה מגילה כ"ט א'. בגמ' מגילה ל' ב' נחלקו אמוראים, רבי אמי סובר שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, ורבי ירמיה סובר שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, והלכה כרבי ירמיה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה סעי' א'. שבת זו הבעל"ט היא ראש חודש אדר מוציאין שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע ששה אנשים עד סוף הפרשה, ובספר תורה השני קורא השביעי בסדר פנחס מענין ראש חודש, ובשלישי קורין כי תשא וגו' מענין מחצית השקל. נחלקו אמוראים במגילה כ"ט ב' איזו פרשה...

חבורה במלאכת "זורע" א. במשכן: היו זורעים סממני צבע לצורך צביעת תכלת וארגמן ותולעת שני ועורות אילים, כן נראה מדברי רש״י שבת ע״ג א׳ ד״ה האופה כו׳. אמנם במנחת חינוך פרשת יתרו מצוה ל״ב במוסך השבת אות א׳ כתב דלכאורה במדבר לא היה חרישה וזריעה כי עפר מדבר אינה מצמחת, אך מצינו בתו׳ חולין פ״ח ב׳ דמ״מ בזמן שהיו ישראל במדבר היו זורעין ומצמיח. וכתב דיותר נראה דלא היו חורשין אז לצורך סממנים כי היה מוכן בידם, אך הפירוש "מלאכה שהיתה במשכן" הכונה לאותן דברים שהיו נצרכים להם במשכן כגון דבשביל סממנים היו צריכים לחרוש ולזרוע. וכן כתב הפני יהושע שבת ע״ה א׳ דמסתמא לא היו זורעין וחורשין אותן הסממנין שהיו צריכים למשכן, כי היה מצוי בידן, ואפ״ה כיון דשייך זריעה וחרישה באותן מינין חייב עלה. ב. אב מלאכת זורע: שנינו שבת ע״ג ב׳ תנא הזורע והזומר והנוטע...

חבורה במלאכת "חורש" פתיחה קצרה למלאכות שבת א. הגדרת מלאכה האסורה בשבת: היינו מה שקבלו חז"ל שכל הפעולות החשובות שהוצרכו למלאכת המשכן שעשה משה רבינו במדבר הן הנקראות "אב מלאכה", [זה מבואר בשבת מ"ט ב' דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בזה היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו הם קצרו ואתם לא תקצרו כו', וכן שבת צ"ו ב' הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא קרי לה תולדה]. ישנם שלושים ותשע אבות מלאכות, ולכל אחת מהל"ט מלאכות המוגדרת "אב" ישנה תולדה הדומה לאב, ואף התולדה היא מלאכה האסורה מן התורה כמו האב. בירושלמי פ"ז ריש הלכה ב' מבואר דר' יוחנן וריש לקיש למדו יחד את הפרק שלש וחצי שנים והוציאו לבסוף ל"ט תולדות על כל אב מלאכה מהל"ט מלאכות, עי"ש. ב. בתורה לא מצאנו הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה" ומפורש מצינו רק מספר מועט של...

חלק ה -ו למי מועיל השכירות א] והנה למי מועיל השכירות משר העיר, לגוי וודאי מועיל, וכן למחללי שבת בפרהסיא, אמנם למחללי שבת בצנעא או לתינוקות שנשבו בפשטות אינו מועיל [דאף אם מועיל שכירות בישראל, אבל לא נתחדש בזה קולא לשכור משכירו ולקיטו], אמנם אין בזה חשש כי מעיקרא דדינא מערבין הן על מחלל שבת בצנעא והן על תינוק שנשבה וכפי שהכריע החזו"א ונתבאר באריכות במקום אחר, [ושם נתבאר שאין לזה סתירה מדברי הב"י, ושבדין מחלל שבת בצנעא מצאנו בזה ראשונים מפורשים, ובפרט שיש הרבה ראשונים שחולקים על עיקר הדין שאינו מודה בעירוב אינו יכול לערב], אמנם אף למי שירצה לחשוש בזה, מעיקרא דדינא בלא"ה אין כאן מקום חשש כי אינו מצוי וודאי מחלל שבת בצנעא ועל פי רוב הוא עכ"פ ספק מחלל בפרהסיא, וכמו"כ התינוקות שנשבו שלנו הם בדר"כ ספק, וגם שדעת המשנ"ב לצדד לדון תינוק שנשבה...

א] והנה כלפי הרחובות יותר פשוט לומר שיש לעיריה ולמשטרה זכות ואולי אף בעלות, עד שיכולים להשכיר את הרחובות, [וכדעיל בענף ב], אלא שבספר עירובי חצירות העיר בזה הערה גדולה שאף אם אפשר לשכור את הרחובות, ואף אם אין דעתנו לטלטל בבתים של הגויים והמחללי שבת, עדיין יש בזה איסור אם יש בניינים המשותפים בין ישראלים לגויים, [או למחללי שבת בפרהסיא], כי עכ"פ בתוך הבניין יהיה אסור לטלטל, דשם לא הועיל השכירות, וא"כ הו"ל רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה, נמצא שאוסרת את הרחוב, ולכאו' הוא טענה גדולה. אמנם אין הדבר פשוט, שהרי כבר כתב הנו"ב שכל שאינם יכולים לערב יחד מחמת העכו"ם, אינם אוסרים בדריסת הרגל, דאין רגל האסורה אוסרת אלא כשהיו יכולים לערב, ולמד כן מדברי הריטב"א וז"ל [שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אורח חיים סימן לט] 'ושוב מצאתי הדבר מפורש בחידושי...

מרן החזו"א – בחזו"א [סי' פב ס"ק ח] מפורש שנוהגים לשכור משוטר העיר, אלא שיש שטענו שכתב כן רק על חו"ל ולא בהכרח שסובר כן גם על אר"י, אבל אינו דבר ברור, כי לא מצאנו בשום מקום שהעיר בזה גם בסימנים המאוחרים שנכתבו כשכבר היה באר"י, ומסתבר שאם היה דעתו להחמיר בזה היה מזכיר מזה בפרט שסתם בסימנים הקודמים לסמוך על שכירות זו, ואף שאולי אין זה דברים מוכרעים, אבל גם מאידך לא שמענו בהדיא שפקפק בזה ולכן בוודאי יש מזה עכ"פ סמך שדעתו היתה להקל בזה. גם בקריינא דאגרתא אף שהעיר בעניין השכירות [וכדלקמיה] מ"מ לא הביא בזה שום פקפוק משמו של החזו"א, [וגם בדבריו לא נראה שיש חילוק בין זמננו לזמנים הקודמים וכדלקמיה]. כמו"כ שמעתי מהגרב"צ גרינהויז שמרן הגרח"ק אמר להגרא"צ טורצין ג' טעמים למה לא סמך החזו"א על העירוב, מצד שמצוי קלקולים כל פעם, ומצד השטחים הריקים...

א] הנה במשך הדורות המנהג היה לשכור משוטרי העיר, וכך הוא המנהג גם כהיום ששוכרים [גם] מהמשטרה, [ומחמירים לשכור ממפקד המשטרה, אע"פ שמעיקר הדין ייתכן שאפשר לשכור מכל שוטר וכמבואר בדברי הרמ"א ואכמ"ל], אלא שרבו המפקפקים שכהיום אין למשטרה שום זכות ואפשרות על פי חוק להניח דברים בבתים, ועוד שאף אם יש להם זכות נצרך לזה צו של בית משפט וא"כ אין להם בעצמם כח זה, והם תלויים באחר, ואולי נחשב שעדיין אין להם את הכח כל זמן שאין את הצו מהבית משפט, [והאריך בזה בספר חכמת הלב וכן במגילת ספר קונט' תיקון עירובין, ואחריהם בספר פתח העירוב]. ובאמת שכל הפקפוקים בעניין זה יש לדון בהם טובא ובפשטות אין שינוי משמעותי בחוקים בשנים האחרונות, וגם כאן יש הרבה אפשרויות וזכויות למשטרה ולצבא [אלא שייתכן שלא ירצו להשתמש בזה הרבה ובפרט בדברים שעלולים לגרום לרעש ציבורי, אבל...

הנה עניין זה של שכירות משר העיר הוא יסוד השכירות במשך הדורות, ורבו בזה המבוכות והספיקות ובפרט בזמננו, וננסה לברר מעט עניין זה עד כמה שידינו יד כהה מגעת, ובתחילה נברר כמה ספיקות בגוף ההלכה ואח"כ ננסה להתבונן במציאות השכירות בזמננו ופרטיה. חלק א כמה ספיקות ונידונים בגוף ההלכה א] יסוד הדברים בדברי השולחן ערוך [סימן שצא סעיף א] שכתב וז"ל 'וכשיש ב' חצרות של בתי ישראל בעיר צריכים לשכור מכל חצר וחצר של אינו יהודי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר. [הגה: ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם, אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם], במה דברים אמורים בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה, אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה...