מדור מאמרים

היתר הצרה אחר ייבום - דעות הראשונים בזה א. יבמות י: איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת ורבי יוחנן אמר אבין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת מ"ט דריש לקיש אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי בלא יבנה אבל אחיו כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי ורבי יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחים קעביד איהי שליחותא דצרה קעבדה עכ"ד הגמ', ומבואר דנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם החולץ חייב על הצרות כרת וכן האחין אם חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת. וכן לגבי ייבום, שאם בא על...

ב"ה הקניין בקידושין כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'". והק' בלקו"ש חל"ט ". . לכאורה צ"ע, למה הקדים הרמב"ם כאן תיאור גדר האישות שקודם מ"ת, ולא התחיל בדין אישות שלאחר מ"ת: "אם ירצה האיש לישא אשה צריך לקנות אותה תחלה כו' ואח"כ תהי' לו לאשה כו'"?" ולאחר שדחה את הסברה לומר שזהו בכדי שנדע סדר האישות ב'בני נח' הניח הנחה יסודית שעניין זו ההלכה נוגעת לחידוש מיוחד בגדר נישואין דישראל. והביא הו"א לומר - "ע"פ משנ"ת במ"א, שקודם מ"ת לא הי' שייך כל ענין "ליקוחין" אלו דלאחר מ"ת. כי ענין "אשת איש" (בפשטות) אינו...

הנה סוגית אפקעינהו איתא בכמה מקומות בש"ס, והם יבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח:, ודברי הגמ' צריכים ביאור בזה וכמו שיבואר. דהנה, לשון הגמ' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משמע דהוא תנאי ע"מ שירצו רבנן, אמנם קשה לומר כן, דא"כ אי"צ להפקעת חכמים, אלא כיון דלא רצו חכמים הרי לא נתקיים התנאי וממילא פקעו הקידושין, ועוד דב"ב וביבמות קי. לא הוזכר כלל כל המקדש וכו', אלא רק דאפקעינהו לקידושין מיניה, ואם הוא תנאי הרי העיקר חסר מן הספר, ועוד דשם באמת לא קדש אדעתם, דהלא איירי התם באופן דבעצם לפי דעת חכמים אסור לקדש כלל, ואין לומר דשם לא בעי' תנאי אלא חכמים הפקיעום ורק כאן הוי ע"י תנאי, דלשון אפקעינהו שוה בשניהם, ולא משמע כלל לחלק ביניהם. ואי נימא דאינו תנאי, א"כ אמאי בעי להא דאדעתא דרבנן מקדש. אמנם נחלקו בזה הראשונים וכמו שיבואר. א. דעת התוס' (דס"ל...

קושיות הראשונים שמא יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים ליטהר א. איתא בגמ' בכמה מקומות דיש מקרים דאפקעינהו רבנן קידושין מאשה, בין בקידושי כסף ושטר ובין בקידושי ביאה (ובהגדרת העניין יש לייחד מאמר נפרד בס"ד), הלא הוא ביבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח: . והקשו הראשונים על סוגיא זו דאפקעינהו ב' שאלות, א' דא"כ יחפה על בת אחותו כיון דאפקעינהו לקידושין ולא היתה א"א, ב' א"כ יכולים ממזרים ליטהר ולא מסתבר לומר כן, וקושיות אלו הקשו התוס' בגיטין בשם רשב"ם [דאיירי התם לגבי ביטלו שלא בפני השליח], והראשונים בכתובות [דאיירי התם לגבי אונס בגיטין]. והנה, שי' הפנ"י (כתובות ב:) וההפלאה (שם ג:) באונס ורצון יחד [דהיינו דבר הנעשה באונס, והוא גם רצה לעשות כן בלא האונס], חשיב רצון, ולפ"ז צ"ע קושיות הראשונים בכתובות דשמא יחפה, דאף אי נאנס על קיום התנאי, מ"מ...

האם כל עידית נחשב גם בינונית דבכלל מאתיים מנה במאמר הקודם דנתי על סתירה בדברי המהרש"א בסוגיא דבשל עולם הן שמין. כאן נבוא לדון בכיוון נוסף, רק נחזור בקצרה על הקושיא. א. הנה המהרש"א כתב (ב"ק ז. בתוס' ד"ה אליבא) דלרבי ישמעאל דס"ל עידית דניזק, אף היכא דלית ליה כעידית דניזק ואהני קרא ליתן מעידית דמזיק יכול ליתן עידית דעלמא והוכיחו מה האחרונים [הגרע"א והרש"ש ועוד] דס"ל כדעה שהביא הרא"ש (סי' ב') דבדלית ליה למזיק כעידית דניזק אבל אית ליה בינונית ועידית יותר מעידית דניזק דלא יהיב ליה אלא בינונית דידיה עיי"ש, ודלא כהרא"ש עצמו שהכריע כהאומרים ליתן עידית דידיה, ובמהרש"א מבואר בתירוצו דליכא דין עידית דמזיק שיהא שייך לדון כיצד שומתו אלא כל דהוא יותר ממיטב דניזק יהיב ליה, ומקשים העולם סתירה בדברי המהרש"א דהנה כתבו התוס' לעיל (ו: ד"ה כגון) דבלית ליה...

א. ב"ק ז. בגמ' בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרב אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ויש לחקור אם גם להצד דבשלו הן שמין הויא בשל עולם שומא קיימת אלא דאין שמין בה או דאינה קיימת כלל, והנפק"מ והצדדים יבוארו אי"ה לקמן [ואמנם בדברי החזו"א (ליקוטים סי' י"ט) מבואר בהדיא דחשיב שומא לכו"ע עיי"ש]. והנה אמרי' בגמ' אליבא דר"י לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימי', וכתבו התוס' (ד"ה אליבא) דהיינו משום דיליף גז"ש מוביער בשדה אחר דהוי דניזק ממש, והקשה המהרש"א דהלא אמרי' לעיל (ו:) דבלית ליה למזיק כעידית דניזק אהני קרא לר"י ליתן מעידית דידיה ותיבעי לך אי בשלו או בש"ע ותי' דאפשר דפשיטא ליה לתלמודא לר"י דמצי יהיב ליה מעידית דעלמא כיון דיהיב ליה טפי מעידית דניזק דהא אי הו"ל זיבורית כעידית דניזק הו"מ יהיב ליה עכ"ד. ב. והנה בהא דאהני קרא לר"י...

א. הנה נסתפק הגרע"א בחידושיו לגיטין מ"ח ע"ב אם יכול הלוה לסלק את הבע"ח לקרקע שאינה משועבדת או שיכול לומר לו מאחר שאינך מסלקני בזוזי אקח רק את הקרקע המשועבדת לי, עייש"ה, [ויעוי' בחזו"א (ב"ק סי' ט"ו סקי"א) דפשיט"ל ג"כ מסברא דאינו יכול לסלקו לקרקע שאינה משועבדת, ועיי"ש שצידד להוכיח לא כן], ולכאו' צ"ע מסוגיא ערוכה בכתובות ק"י ע"א, דאיתמר התם שנים שהוציאו שט"ח זע"ז רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה רב ששת אמר אפוכי מטרתא ל"ל אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו, ומפרש לה הש"ס דכו"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית ודאי אפוכי מטרתא הוא כי פליגי דאית לי' לחד בינונית ולחד זיבורית ר"נ סבר ז"ג וז"ג קסבר בשלו הן שמין אתי בעל זיבורית וגבי לי' לבינונית דהוה עידית גבי' ואתא ההוא ושקיל זיבורית ור"ש אמר אפוכי מטרתא ל"ל קסבר בשל כל אדם הן שמין סו"ס...

במאמר הקודם נתבאר הובא מהבית יוסף שעל פי הזוהר אין להפסיק באמן בין גאולה לתפילה. אמנם הלבוש (סימן קי"א סעיף א') מביא את הזוהר, ואחר כך כותב שעל פי הסוד כן צריך לענות אמן – וכך סבירא ליה להלכה למעשה. וז"ל: עד כאן הבאנו את דעות הפוסקים לכאן ולכאן, אם מותר לענות אמן על ברכת גאל ישראל או לא. אבל יש בפוסקים שלא רצו להכניס ראשם למחלוקת זו, ולכן הציעו פתרונות איך להיפטר משאלה זו. המגן אברהם (סימן ס"ו סעיף קטן י"א) מביא שתי פתרונות אפשריים, וז"ל: הפיתרון הראשון שמציע המגן אברהם הוא, להמתין בצור ישראל או בשירה חדשה עד שהחזן יסיים הברכה ואז עונה עליה אמן, ואחר כך גומר הברכה ומתחיל שמונה עשרה. והפיתרון השני הוא, לסיים ביחד מילה מילה עם הש"ץ את הברכה, שבכך נפטר מעניית אמן – כמו שיש שעושים כך בברכת אוהב עמו ישראל. אמנם באליה רבה (סימן ס"ו...