מדור מאמרים

בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' מאמר קודם בסדרה בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק א' ג. ובעצם מה שהערנו ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג וסי' ת"ו דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים ואין מפקיע בעלות האדם אלא דאינו ברשותו, ומד' רש"י הנז' מבואר דחמץ בזמן איסורו אינו של האדם כלל וסותר לד' הקצוה"ח. ראיתי במרחשת ח"א סי' א' העיר ע"ד הקצוה"ח כקושייתנו וכתב לבאר הטעם דס"ל לרש"י דאיסו"נ אין להם בעלות כלל. וז"ל: ונראה שמה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש כן הוא משום שאזיל לטעמיה למעלה ה: שכ' שטעם ביטול חמץ הוא משום דכתיב תשביתו והשבתה הוא בלב וכמו שביאר הרמב"ן בחי' שם וכן הר"ן בפסחים שם דכיון שמבטלו בלבו ומחשיב אותו כעפרא דארעא ואינו רוצה עוד בקיומו שוב אינו עובר עליו. ולפ"ז אם חמץ הי' שלו אף לאחר זמן איסורו הי' יכול לבטל אותו כיון ששלו הוא והוא בעליו בכחו לבטלו ולהחשיב אותו...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע א. כתב הרא"ש (פ"א סי ט') אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מיד אחר בדיקתו. וכו' ומ"ט צריך ביטול והלא בדק ופינה כל החמץ שנמצא אי נימא משום פירורין דקים (לן) שלא מצא בבדיקה ונשארו ועובר עליו בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראיה ואע"פ שאין יודע שהם בביתו מ"מ בל יראה איכא ולכך צריך שיבטל ושוב אין כאן איסור בל יראה. ופריך והא לא חשיבי ומשום פירורין לא צריך ביטול דממילא בטילי והוי הפקר ואין עובר עליהן. אמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילויה כלומר חיישינן שמא באחת מן הזויות היתה גלוסקא יפיפיה שדעתו עילויה ולא בטלה ממילא ולכך צריך לבטל ע"כ. פשטות ד' הרא"ש מורים בכונתו, דלאו ב"י וב"י עובר כל שיש חמץ בביתו, אף אם בדק ונשתייר חמץ, ממה דנקט...

ביררנו במאמר הקודם מדברי הרמב"ן שבחו"ל הקב"ה נקרא 'אלוקי השמים' ובארץ ישראל בלבד נקרא גם 'אלוקי הארץ', ונתבאר בדברי הרמב"ן [ויקרא יח, כה] שמשמעות הדבר היא שבחו"ל הנהגת השי"ת את עולמו היא באמצעות שרים ומזלות, ולכן הוא נקרא אלוקי השמים, כי מי שמנהיג בפועל את הארץ הם המזלות, אבל את ארץ ישראל ה' לא מסר לשום כח שינהיג אותה, אלא הוא בעצמו מנהיג אותה בכל ענייניה. מי המנהיג עצם הדבר שארץ ישראל מונהגת באופן אחר משאר ארצות מבואר בדברי חז"ל, וכמו שאמרו בגמרא [תענית י, א]: א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ועוד אמרו בזוהר [בראשית קח, ב]: אלא הא אתמר דקוב"ה פליג כל עמין וארעאן לממנן שליחן, וארעא דישראל לא שליט בה מלאכא ולא ממנא אחרא אלא איהו בלחודוי וכו'. וצריך להבין, מה נ"מ אם...

סיפור יצ"מ מצוות הסיפור התייחדה במה שנאמר בה "כל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח" ולא מצינו בשום מצווה חיובית, שאף אחר שכבר קיים המצווה עדין הריבוי במצווה משובח. וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצווה קנז, "שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. והביאור בזה הוא פשוט, שהרי היא תכלית הגאולה והסיבה שלמענה יצאנו ממצרים, ובאו כל המכות, וכמו שכתוב למען תספר באוזני בנך את התעללתי במצרים וכו'. וכמו שמבואר בדברי רמב"ן הידועים בסוף פרשת בא: "וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל...

השפעות המצוות בליל הסדר קרבן פסח (אפיקומן) קרבן פסח התייחד בכך שאף שהוא קרבן דמועד פסח, הוטל על כל אחד ואחד, ולא בא כקרבן ציבור, ועוד שהמבטלו חייב כרת, מה שלא מצינו בשום קרבן, וכמו"כ מיוחד בכך שהשתוקקו בנ"י להקריב עד שהתיחד לכך פסח שני, לכל מי שהיה בדרך רחוקה ולא הצליח להקריב קרבן פסח, וצ"ב מהו המעלה המיוחדת שיש בקרבן זה. פסח על שום מה, על שום שפסח הקב"ה על בתי מצרים, וכבר תמה האברבנל [זבח פסח קו' צ"ה], שהרי הקב"ה הפליא את עמ"י גם במכת ערוב שנא' והפלה ד' את עמו, וכן בדבר, ובחושך לכל בנ"י היה אור, וכן בכל המכות, ובים סוף היה הפלאה, ומה התחדש בפסיחה של מכת בכורות שלזכר זה מקריבים כל שנה קרבן פסח כל אחד ואחד מכלל ישראל, וכן הק' המהר"ל בגבורות ד'. ותי', דחלוק כל ההפלאות שהיה בכל המכות שזה שידוד הטבע, והטבע הוא משועבד לשלמים, וכלל ישראל...

נתינת החמץ לגוי במתנה על מנת להחזיר – חלק א' א. הדין ב. טעם הדין ג. כשהחזירוֹ הגוי – בדיעבד א. הדין כתב השלחן ערוך (אורח חיים סימן תמח סעיף ג, בסופו): אבל מתנה על מנת להחזיר [היינו לאחר הפסח (משנה ברורה סעיף קטן כ)] לא מהני. ומקורו מדברי ההגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק ו הלכה א, אות ב; הובא בתרומת הדשן סימן קכ) שכתב: אסור ליתן לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו למחר ביום השוק כי יש שליחות לנכרי לחומרא ולא דמי לכל הני דשרו ב"ה עם השמש ולא דמי למסירת כתבים ביד נכרי דכולהו אדעתא דנפשייהו קעבדי ואם ירצה לא יעשה למחר ודמי לפוסק לשבות ואין שובת אבל הכא א"א אלא למחר ביום השוק ולא התירו לומר לעשות צרכיו אלא למי שהחשיך בדרך משום בהילת ממונו ויש למצא היתר לומר לנכרי קח לך מעות וקנה חפץ פלוני לעצמך ואם אצטרך אקחנו ממך בהיתר כדתניא גבי חמץ ישראל...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' למעבר לחלק ד' למעבר לחלק ה' למעבר לחלק ו' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז' ~ חול המועד, מוצאי פסח מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן נט] לדעת הגר"א יש קיום מצווה בכל אכילת מצה בכל ימי הפסח[א], ונראה שמצוותו לאכול בכל יום כיון שנאמר 'שבעת ימים', וכעין לולב במקדש שנאמר בו שבעת ימים ומצוותו בכל יום, ואם לא אכל מצה יום אחד לא קיים המצוה של אותו היום, (עי' תשוה"נ ח"ו סי' קי"ג), ועל כן ראוי לאכול כל יום כזית מצה בתוך שלש דקות ויאמר הנני מקיים מ"ע דשבעת ימים תאכלו מצות. ואם שמחתו ביין, ישתה כל יום יין. ס] מלאכת חול המועד הוא מן הדברים העמומים וקשה לקבוע בזה הדינים, ולא התירו מלאכה בחול המועד כשמכוון מעיקרא לעשות את המלאכה במועד דווקא, וצריך ללמוד היטב...