מדור מאמרים

חובת קריאת שמע היא דאורייתא כמו שכתוב (דברים ו, ז) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך", ודרשו חז"ל שחייב אדם לקרוא קריאת שמע פעמים ביום, אחד בשעת שכיבה ואחד בשעת קימה. בגמרא (ברכות דף כא.) נחלקו אמוראים בדין קר"ש באופן שהיה לו ספק אם קרא שמע או לא קרא, ר' יהודה [בשם שמואל[1]] ס"ל שאם הוא מסתפק האם קרא שמע אינו חוזר וקורא, ואם הוא מסתפק האם הוא קרא אמת ויציב הוא חוזר וקורא, וטעם הדברים הוא משום שקר"ש הוא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא, ואמת ויציב מה"ת, וספיקא דאורייתא לחומרא. וטעם הדבר שאמת ויציב הוא מה"ת משום שמוזכר בו יציאת מצרים והזכרת יציאת מצרים הוא מצוות עשה. רב יוסף מקשה על דבריו שהכריע שקר"ש היא מדרבנן הלוא כתוב "בשכבך ובקומך" ומשמע שהוא מצווה מה"ת, אביי מיישב דעת רב יהודה שהפסוק "בשכבך ובקומך" אינו באה ללמד על חובת קר"ש...

האם קראו פרשת שקלים בזמן המקדש דברי הבנין שלמה בבנין שלמה בסימן נ"ד מאריך לבאר בתחילת דבריו שבזמן הבית קראו בתורה בפרשת שקלים, וקריאה זו היתה בגדר משמיעין על השקלים. חוץ מאותה קריאה היתה גם הכרזה של ב"ד כמו שכתוב באחד באדר משמיעין על השקלים, והכרזה זו היתה תמיד באחד באדר בין בשבת ובין בחול, עי"ש. ולאחר החורבן הקריאה רק בתורת זיכרון לשקלים של פעם. ועוד יש ענין שע"י הקריאה מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, שכאילו מביאים את השקלים בעצמם. נפקא מינה בחיוב קטן ומביא הבנין שלמה נפ"מ האם קטן שיהיה גדול בניסן מחוייב בקריאה זו או לא. דבזמן חז"ל לא היה מחוייב בקריאה זו, כיון שאינו בר חיובא, ואילו בזמנינו שיש ענין כאילו הביא השקלים בעצמם, הרי בניסן יהיה בר חיובא ולכן חייב בקריאה בעודו קטן דעל ידה כאילו מביא השקלים בגדלותו. [דבריו הם חידוש עצום...

נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם: מקורות: המקור הראשון הוא מרש"י שמשמע מלשונו דדווקא שליח להולכה אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה (שהאשה מתגרשת בו בשעה שהשליח מקבל את הגט מהבעל. ויכול השליח לקרוע את הגט טרם בא הגט ליד האשה)אינו אומר המקור השני הוא ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד גבי אשה שקיבלה גיטה אי צריך לקיים את הגט או שלא. דיוק רש"י: הנה שנינו במשנה "המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" וביאר רש"י (ד"ה צריך) וז"ל "השליח המביאו לומר בפני נכתב ובפני נחתם". וביאר בר"ן [א](דף ב. מדפי הרי"ף ד"ה כתב רש"י במשנתינו) דכוונת רש"י דשליח לקבלה אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ביאור הדיוק: ביאר הר"ן דכיון שכל החשש הוא שמא יבוא בעל ויערער הכא אין לחשוש דהבעל לא ימלך כשמעשה הגירושין. והקשה הפני יהושע על הר"ן...

הלכות תערובת - סברות המהרש"ל והש"ך בדבר גוש מחלוקת הרמ"א והמהרש"ל כתב הרמ"א סימן קה' סעיף ג' לגבי דבר איסור - אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר "דכלי שני אינו אוסר". ובש"ך מביא את המהרש"ל בספרו יש"ש דמחדש דכל מה שכלי שני אינו מבשל, זה רק במים שמתערבבים, אמנם דבר גוש לעולם הוא ככלי ראשון. [מפשטות דבריו משמע דאף בכלי שלישי והלאה, אולם במשנ"ב סימן שיח' נראה שכן יש קולא בכלי שלישי לענין שבת, עי"ש.] סברת המהרש"ל ונראה בכוונת דבריו, שהדופן של כלי שני מקררת את המים [עי' תוס' שבת מ':] וכשכל המים מתערבים, הכל מגיע לדפנות ומתקרר, משא"כ בגוש שאינו מתערב, א"כ חלקו האמצעי אינו נוגע בדפנות ולא מתקרר על ידם ונשאר בחומו של כלי ראשון. הש"ך מצדד כמותו ודלא כהרמ"א בכמה מקומות שאינו סובר דין זה של דבר גוש. ובסוף...

פרק ד' מקור וסדר מזמורי קבלת שבת כמו שביארנו לעיל שאת אמירת המזמורים תקנו לומר במאות שנים האחרונות ובכל קהילה נהגו לומר מזמורים מסוימים, ובהרבה מקומות פותחים את סדר קבל"ש במזמורים הבאים: א. "לכו נרננה לה", ב. "שירו לה' שיר חדש", ג. "ה' מלך תגל הארץ", ד. "מזמור שירו לה' שיר חדש" ה. "ה' מלך ירגזו עמים" והם מספר תהילם ממזמור צה' עד מזמור צט', ויש שמוסיפים גם "מזמור לתודה" והוא מזמור ק' כמו שנראה כדלהלן. כמו שהבאנו לעיל מהראשונים שדברו ע"ז הוא בעל הסדר היום ובתו"ד כותב וז"ל: ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים: לכו נרננה לה' וכו'. שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך תגל הארץ וכו'. מזמור שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך ירגזו עמים וכו'. הבו לה' בני אלים וכו' ואח"כ יאמר פזמון א' או ב' ואלו הם לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה זכור ושמור...

מהי צדקה שלא לשמה??? >>> הנותן צדקה שיחיה בנו האם מועיל??? >>> האם יכול להתפאר בצדקה??? >>> גדרי מצות צדקה לשם כבוד או לשאר הנאות??? >>> הפריש מעות לצדקה ונגנבו??? >>> חלק הנותן והמקבל בנתינת צדקה. >>> התורם מעות מעשר לשם כבוד האם יצא??? >>> האם יכול להתפאר בשאר מצות??? >>> מה גודל שכר המצוה לשמה ושלא לשמה??? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּלאִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) וכתב רש"י ויקחו לי תרומה, לִי לִשְׁמִי. ע"מ שיחיה בני והנה מצינו בגמ' בפסחים (ח,א) וכן בראש השנה (ד,א) וכן בב"ב (י,ב), האומר סלע זו בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור, וכתב רש"י שהוא צדיק גמור בדבר זה, ולא אומרים שעושה שלא לשמה אלא מקיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוון...

בעלות והמסתעף ראיתי צורך להעמיד דברים על דיוקם באופן פשוט ומתומצת מסוגיות רבות בעניין בעלות. בעלות: ענין זה אנו פוגשים בחלק ניכר מהסוגיות בסדר נזיקין, כאשר בכל מקום ההגדרות והחילוקים עולים שוב ושוב, ולעיתים אף ללא שום קשר, ראיתי צורך להגדיר את חלקי הבעלות באופן השווה לכל נפש, ועל כל פנים אין כאן המקום לדון בזה דכל אחד הוא נידון בפני עצמו שאפשר לדון בו ארוכות אבל יסודות הדברים מוכרחים לעמוד בצורה פשוטה ומובנת דאם לא כן לא נמצא ידינו ורגלינו בביאור מושג זה. אשר על כן אעלה את המחוור לי מהסוגיות שלמדתי עד עתה וזוהי הגדרת הדברים לעניות דעתי [בסוגריים כדלהלן הגדרתי את הדברים בקצרה ממש ומיד לאחר מכן ביארתי כוונתי עיין היטיב]. הנה עשרה חלקים יש ב"בעלות": א. "יצירת הבעלות" [קנין] היינו תהליך יצירת הבעלות על ידי פעולות חוקיות כמו קנייה, קבלה...

חילקתי לשני חלקים, חלק א', עיקרי הדיון התורני בעניין, חלק ב' התייחסות מבחינה היסטורית, חלק א: נחלקו הראשונים במקור לתענית אסתר ודעותיהם התחלקו לשלושה, דעת הראב"ד וסייעתו, מדכתיב במגילת אסתר (ט-לא) "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם" וכוונתם דדברי הצומות וזעקתם הינו צום תענית אסתר. דעת ר"ת וסייעתו, מדברי הגמ' במס' מגילה (ב' ע"א) "י"ג זמן קהילה לכל הוא" וביאר רבינו תם (מובא ברא"ש) "זמן קהילה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים" דעת רש"י וסייעתו (ס' הפרדס סי' ר"ד ובמחזור ויטרי...