מדור מאמרים

הגדרת תחילת עשייתו לנזק (ב"ק ו.) א. מבואר בסוגיא דאסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה חשיבי תחילת עשייתן לנזק, וכתב רש"י (בד"ה היינו בור) דהוא משום דהו"ל לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה, וכבר נתבאר לעיל בארוכה בדברי הבה"ח ש.ש. ני"ו ואינני בא אלא להוסיף בזה כמה דברים קצרים. דהנה לכאו' קשה בדברי רש"י דאם כה"ג חשיב תחילת עשייתן לנזק אמאי אש לא חשיב תחילת עשייתן לנזק והלא הו"ל לאסוקי אדעתיה דסופו לילך ברוח מצויה, ובהדיא מבואר לעיל (ה:) דאש לא חשיב תחילת עשייתן לנזק וכ"ה להדיא בברייתא לקמן (י.) וכתב ע"ז המהר"ם שי"ף דאיה"נ דהשתא סברי' דאף אש הוה תעל"נ, אלא דזה גופא דחי' בגמ' שכן כח אחר מעורב בו וע"כ אינו תעל"נ, אמנם זה דחוק מאד דהו"ל לגמ' למימר דאינו תעל"נ והעיקר חסר מן הספר, והרש"ש באמת חלק על רש"י וס"ל דהוא תעל"נ משום דאחר שנפל...

עיונים וביאורים בספירת העומר טעם המצוה טעם ראשון מצאנו בכמה ראשונים שהוא כדי להראות את התשוקה ליום מתן תורה (א): מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ג: ושבועות, הוא יום מתן תורה. ולהגדיל היום ההוא, נמנו הימיס מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהב, ושהוא מונה היום וגם השעות וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתינו ממצרים עד יום מתן תודה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם, כאמרו ואביא אתכם אלי. וכ"כ החינוך מצוה ש"ו: משרשי המצוה, על צד הפשט לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגומר, והיא העיקר והסבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ופירוש הפסוק לומר הוציאך אותם...

מדוע מברכים על "ביעור" חמץ, ולא על "בדיקת" חמץ? רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו: כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך. ולכאורה קשה, מדוע נוסח הברכה הוא "על ביעור חמץ"? והלא כעת אינו מבער את החמץ, אלא בודק אם הוא קיים בביתו, ולכאורה מן הראוי היה לומר "על בדיקת חמץ"! ויש בזה שלשה ביאורים: א] ומן הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ, ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית, ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה...

סיפור יציאת מצרים מהיכן לומדים דין סיפור יציאת מצרים בפסח??? >>> מדוע דוקא דרך שאלה ותשובה??? >>> זכירת יציאת מצרים וסיפור יציאת מצרים??? >>> אם יש דין אמירה בסיפור יצאת מצרים או לשמוע??? >>> האם מועיל שומע כעונה??? >>> האם יש 'והגדת לבנך' ביו"ט שני כשהבן פטור??? >>> האם חייב ב'והגדת לבנך' כשנמצא אצל הסבא??? >>> האם נשים חייבות בהגדה??? >>> מדוע אין מברכים על ההגדה??? >>> סיפור יציאת מצרים שורש האמונה. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. (שמות יג, ח) (ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. (דברים טז, ג) ובגמ' בפסחים (לו...

א. ידועה הקושיא הנוגעת לכמה וכמה סוגיות, דכל שן ורגל אמאי א"א לחייבו מטעם אש [ועכ"פ צד השוה מבור ואש] הא הרי הבהמה הוי חפץ דהבעלים כאסו"מ ומזיק ברוח מצויה דהרוח חיים שבו לוקח גוף הבהמה ומזיק בו [ואף דאינו כח אחר לגמרי מ"מ ק"ו דחייב, ועי' שיטמ"ק ב"ק (ה:) בשם מהר"י כ"ץ (ד"ה מה שפרש"י) דחשיב באמת כח אחר ממש ובגמ' דאמרי' מה לבור שאין כח אחר מעורב בו הומ"ל שור יוכיח עיי"ש], וא"כ אמאי פטור ברה"ר וכן אי לא כתיב קרא ללא מכליא קרנא ולאזלה ממילא אמאי יהא פטור הלא אפשר לחייבו מטעם אש וכנ"ל [ועי' תוס' פסחים (קכ. סוד"ה כל) שכתב אסוגיין אהא דאמרי' או הא או הא או רגל דהזיקו מצוי או שן דיש הנאה להזיקו דבאמת היה צ"ל או רגל דאין הנאה להזיקו או שן דאין הזיקו מצוי עיי"ש, והאחרונים נתחככו בדבריהם טובא אבל לכאו' כוונתם כנ"ל דבאמת אי לא הוה כתיב שן או רגל הוה...

א. ידוע שיש דין במצה שעשייתה תהיה לשמה, ואמנם חלוק שורש דין זה מדין לשמה דציצית ותפילין וכדומה ששם נאמר דין שעיקר העשייה תהיה לשמה, אבל כאן לא נאמר שעיקר העשייה תהיה לשמה אלא רק נאמר דין ושמרתם את המצות שצריכים שימור לשם מצה ולכן יש לעשות את פעולות עשיית המצה לשם מצת מצוה שעל ידי זה תישמר מלהחמיץ לשם מצוה. אמנם מצאנו בגמרא (פסחים מ.) דמבואר שגם במקום שלא יכול להחמיץ יש דין לעשות את הפעולה לשם מצוה, וז"ל הגמ' שם הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי, אי שימור דלישה שימור דלישה לאו שימור הוא דאמר רב הונא בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, באחרונה אין בראשונה לא מ"ט משום דלא עבד בהו שימור, ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן, וממאי דילמא שאני התם...

חובת בדיקה כמה הערות בשיטת תוס' הרע"ב והפר"ח א פסחים ב. משנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וכתב שם רש"י בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. ובתוס שם ד"ה אור העירו ע"ד וז"ל וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל. והנה הרע"ב שם כתב וז"ל בודקין את החמץ - אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואע"ג דבבטול בעלמא סגי, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליה על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. וכונת הר"ב לבאר בשי' רש"י דאין הבדיקה עצמה מפקיעה איסור ב"י וב"י דהא סגי בביטול כדהק' בתוס', אלא חובת בדיקה הינה גם מדרבנן, דחוששים שאם רק יבטל, שמא...

חובת בדיקה על השוכר או על המשכיר א. בגמ' פסחים ד. איתא בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי תא שמע המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי עיי"ש. האחרונים מקור חיים (סי' תלז ס"ק א') ועיי"ע בפנ"י רש"ש כתבו לתלות צדדי ספק הגמ' בחובת הבדיקה על מי מוטלת, בטעם חיוב בדיקה, האם מטעם "שמא יאכל" וכשי' תוס' הרי שמוטלת הבדיקה על השוכר שחשש זה שייך אצלו דהמשכיר אינו שוהה בבית או שטעם הבדיקה ע"פ מש"כ הר"ב דלא סומכים על ביטול וצריך לבדוק מחשש שמא ימלך מביטולו, או שמא לא ביטל כ"כ יפה כמש"כ הר"ן, ולכן המשכיר שדין ביטול הוא חובתו ממילא מוטלת עליו הבדיקה עיי"ש. והיינו דהגמ' אחר שהסתפקה מהו הטעם...