פורום אוצר התורה

בעניין האם האשה קנויה לבעלה ככל חפציו ונעשה עליה בעלים, וא"כ מהו קנין זה. מצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא דאין האשה ממונו של בעל (הרמב"ן, הר"ן ועו"ר קידושין ט). והרשב"א (ו: ד"ה אילימא) כ' שאין בקידושין משום ריבית משום דגופא ממש לא קני ליה, ומכל זה היה משמע שאין קנין לבעל באשתו. אלא שאי אפשר...

פרק ג - משנה ב רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָָָָָּלָעוּ. ר"ע מברטנורה בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. ואפילו של אומות העולם: חַיִּים בָָָָָּלָעוּ. דכתיב (חבקוק א, יד) וַתַּעֲשֶׂה...

וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. בספר ברית הלוי לר"ש אלקבץ (פרק א) מקשה בפסוק ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, למה אמר גרים הייתם והלא עבדים היינו לפרעה במצרים, ומתרץ (פרק י) וזה לשונו בקיצור: נפשות הגרים הם מלבושים לנפשות הצדיקים, כי נפשות...

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם בבעל הטורים סמך לא תאכלו על הדם לערלה, לומר שאסור לאכול בלא ברכה כערלה בלא חילול. אפשר להוסיף רמז תאכלו על בגי' כי אסור בלא ברכה.

בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם וכו' וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, באבן עזרא: על דרך דרש שזאת השכיבה כמו כלאים חפשי עם שפחה. ובבעל הטורים לא תרביע כלאים, וסמיך ליה והיא שפחה נחרפת, דהיינו כמו כלאים, שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין...

אורח חיים לבקש פעמיים אותו דבר? איזה 5 ברכות מברכים רק פעם אחת בשנה מילה שלא נאמרת שבועיים בשנה בשמו"ע? מדוע אומרים בקדושה של מוסף "שמע ישראל"? מועיל...

בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ בבעל הטורים רמז שבית דין יושבין בשני ובחמישי, בצדק פי' במזל צדק, וצדק משמש ביום ב' וביום ה' בתחילתו. אפשר הטעם למה דוקא בשני וחמישי, לפי שידוע מהזוה"ק על הפסוק כי ששת ימים עשה ה', ולא כתיב "בששת" אלא "ששת", שהקב"ה עשה ששה מידות חג"ת נה"י, כל יום כנגד מידה אחרת...

לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר בבעל הטורים ד' פעמים לשון קציר בפסוק למעוטי קצרוהו לסטים, כרסמוהו נמלים, שברתו הרוח, אכלתו בהמה. עכ"ל. אפשר בא לרמז גם מה שאמרו (שבת כג.) מפני ארבעה דברים אמרה תורה לא תכלה, ולכן ארבעה פעמים קציר בפסוק זה.

וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר בבעל הטורים סמך לפרשת דם "ובחקותיהם לא תלכו", רמז לאין שוחטין לתוך הגומא שלא יחקה את המינין, בחולין (מא.). אפשר להוסיף את דמו וכסהו בגי' ולא לתוך הגומא.

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה, מרמז למה שכתבו הקדמונים ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, וכתבו המקובלים שהגרים הם התגין שעל האותיות, ונתנו רמז לדבר בפסוק הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, וכן כאן נרמז איש איש מבית ישראל ר"ת יש ששים ריבוא...

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם באבן עזרא כתב סוד שעיר לעזאזל "בהיותך בן ל"ג תדענו", וכתב הרמב"ן ואני הרכיל מגלה סודו, כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, שהוא ל"ג פסוקים מהפסוק שנזכר בו שעיר לעזאזל, תדענו, ותבין שהם כוחות הרע ששולחים להם שעיר כדי להשתיקם, עיי"ש...

פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם ר"ת חלף, לרמז שהשעיר לעזאזל הוא חלף ותמורת בני ישראל לקבל העונש במקומם. וסמיך ליה וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי, לרמז שהאיש עתי חלף ומת [על דרך דישתמש בתגא חלף (אבות פ"א מי"ג)] באותו השנה, כדאי' בחזקוני.

לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל בש"ך על התורה (גימטריאות): לכפר עליו לשלח ס"ת רוח, לסלק רוח הטומאה מעל ישראל. ואפשר עוד שזה רמז לתרגום יונתן וְיַדְחִינֵיהּ רוּחַ זִיקָא מִן קֳדָם יְיָ וִימוּת.

הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וברש"י: אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם. והנה סמך לו וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה, לרמז שרק הבורא ית"ש יכול לשכון בתוך טומאתם, אבל כל אדם לא יהיה בתוך מקום טמא, כדי שלא יביא את עצמו לידי נסיון.

אחרי מות שני בני אהרן ר"ת בגימטריא פרדס, מרמז שכנגד ארבעה שנכנסו בפרדס (חגיגה יד:) יש כנגדם בתורה ארבעה שנכנסו לפרדס, אדם הראשון נכנס וקיצץ בנטיעות, נח נכנס ונשתכר, נדב ואביהוא נכנסו ומתו, אברהם אבינו נכנס ויצא בשלום, כמובא בצרור המור פרשת לך. וזה לשונו: ארבע שנכנסו לפרדס החכמה לחבר את האהל...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש (טז ב) היעב"ץ בספרו "הקשורים ליעקב" דרוש שאגת אריה, כתב להעיר דהנה הרבה ציווים נאמרו בתורה בלשון "דבר אל אהרן", ובאף אחד מהם לא כתיב "אחיך", שהרי הדבר ידוע שאהרן הוא אחיו של משה רבינו, וא"כ למה לי כאן יתור לשון זה של תיבת "אחיך"...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח (יד ט) הנה בתגלחת הראשונה בגמר ימי חלוטו כתיב "וגלח את כל שערו", ובתגלחת שניה פרט הכתוב "את ראשו את זקנו ואת גבות עיניו" וגו', ותנן בנגעים פי"ד מ"ג שאין חילוק ביניהם, אלא דינם שוה שמגלח כל...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר (טו יג) הנה הזב טמא שבעת ימים, אמנם משכבו ומושבו אינם טמאים אלא ליום אחד. ויש לעיין לדעת מהרש"א המובא בפנ"י ביצה יח. דגם בכלים טבילה בזמנה מצוה, א"כ נמצא שהזב צריך להטביל בכל יום את כל כליו...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ובא אשר לו הבית (יד לה) יש לעיין בבית המושכר שנתנגע, האם הנגע הוא בחטאו של המשכיר, או של השוכר. והדבר מפורש ברש"י ערכין כ: דתניא בברייתא שם, דהמשכיר בית לחבירו ונתנגע ונתצו, חייב המשכיר להעמיד לו בית אחר, ופירש רש"י שם "דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל או על צרות...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית (יד לו) הקשה במושב זקנים מבעלי התוס' בשם רבינו יהודה החסיד, למה צריך לפנות את הכלים קודם שיבוא הכהן, הרי שמא הכהן יאמר שהם טהורים ואז אינו צריך פינוי, וא"כ נמתין עד...