מדור מאמרים

מידע על מאמרים באתר הפורום מדור מיוחד יועד לפרסום מאמרים תורניים שנכתבו על ידי חו"ר הפורום שליט"א, במטרה להעשיר את המשתמשים בתכנים תורנים מעמיקים ומגוונים. נשמח לקבל חומרים איכותיים שיתרמו לדיונים ולידע כללי של הקוראים. על מנת לשמור על איכות וייחודיות המדור, גובשו כללים מנחים שיבטיחו רמה גבוהה ותכנים ראויים. אנו מזמינים אתכם לעיין בהם לפני שליחת מאמר לפרסום. כללי פרסום מאמרים: חברים רשומים: פרסום מאמר ניתן רק למשתמשים פעילים - שפרסמו בפורום לכל הפחות עשר הודעות תורניות. תוכן תורני: המאמרים צריכים לעסוק בנושאים תורניים - סוגיות בש"ס, הלכה, אגדה, מחשבה, ענייני דיומא, חינוך, סקירת מאורי הדורות, היסטוריה יהודית תורנית. יוצא מן הכלל דיונים אקטואליים, פוליטיים, ציבוריים ודברי חולין שלא יאושרו. נושאים רגישים: מאמרים תורניים בנושאים השנויים...

אשר בחר בנו מכל העמים – האמנם??? בכל יום בבוקר בברכת התורה אומרים 'אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו', בזמן זה אנחנו מודים להשי"ת על כך שמתוך כל שבעים אומות העולם בחר דווקא בנו בני אברהם יצחק ויעקב להיות עמו להם יתן את בתו התורה הקדושה. אך האם השי"ת באמת בחר בנו מתוך שבעים אומות העולם, האם היה לו שבעים אפשרויות למי לתת את התורה, ומתוכם בחר דווקא בנו עם ישראל? בפסוק כתוב ד' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן וגו', ובגמרא (ריש עבודה זרה) אמר ר' יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. המובן מדברי הגמרא, שהשי"ת ניסה לתת את התורה לכל אומות העולם, ולאחר שאף אחד לא הסכים לקבל פנה השי"ת לבני ישראל והם הסכימו, וזכו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ונקראו העם הנבחר, שואל החתם סופר...

במאמר הקודם נתבאר שבשבת מותר לומר ושמרו או משום שמותר להפסיק בין גאולה לתפילה, או משום שהוה כגאולה אריכתא. אמנם גם לסוברים שבשבת מותר להפסיק בין גאולה לתפילה, ביום טוב לכו"ע צריך לסמוך כמו שכותב הדרכי משה, וז"ל: וכן מוכיח הפרי חדש מהרא"ש, וז"ל: ואם כן ביום טוב יקשה לכו"ע איך מותר להפסיק בין גאולה לתפילה באמירת פסוקים. ובדרישה סימן רס"ז ס"ק ב' מקשה זאת ומתרץ. וז"ל: היינו שכיוון שהוא מענין היום הוא נחשב כבר כתפילה. והנה בשו"ת עמק הלכה חלק ב' סימן ל"ט מביא שמצא חידוש גדול ברוקח, וז"ל: ותמה העמק הלכה מדוע סובר הרוקח שצריך לאמרם בלחש. ומתרץ העמק הלכה, וז"ל: היינו שמוכח מברוך שם כבוד שאמירה בלחש אינה הפסק, ולכן כתב הרוקח שצריך לומר ושמרו והפסוקים ביום טוב בלחש. ומה שאנו אומרים אותם בקול, בשבת לא קשיא דקיי"ל שלדברים הצריכים מותר...

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ז' 'הפסקים שהם חלק מהתפילה בתפילת ערבית בשבת ויום טוב – חלק ראשון' בנוסח ספרד, וכן בנוסח עדות המזרח, נוהגים לומר בשבת אחר ברכת השכיבנו את פסוקי "ושמרו". וביום טוב נוהגים לומר את הפסוק "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם", או את הפסוק "וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל". וכן בראש השנה אומרים את הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב". וביום כיפור אומרים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו". וכן בכל מועד ומועד לפי עניינו. ומקור הדבר מובא בספר העיתים סימן קל"ז בשם רב שלום גאון, וז"ל: היינו שבישיבה בבבל נהגו שלא לומר פסוקי ושמרו, אבל בכל שאר המקומות כן נהגו. ובטעם הדבר כתב האבודרהם בסדר תפילת ערבית של שבת, וז"ל: היינו שכיוון...

פלפולא חריפתא / הרב ישעיה מילר, כולל ישיבת מיר, עיה"ק ירושלים האיסור להזיק האם יש איסור להזיק??? >>> האם מזיק חייב משום גזל??? >>> מדוע מזיק פסול לעדות??? >>> איך הרגו השבטים את אנשי שכם??? >>> מה דין מי שהכריחו אותו לגנוב??? >>> האם מזיק עושה מעשה קנין??? >>> מזיק אתרוג מהודר, האם חייב??? >>> האם במזיק חייב משום השבת אבידה??? >>> איך לומדים מדין 'ואהבת לרעך כמוך'??? >>> איסור מזיק שלא ילמדו ממנו אחרים. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. (ויקרא כד, כא) והנה מצינו בגמ' בבבא קמא (ב, א) ארבעה אבות נזיקין וכו' וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק, וכן מצינו בהרבה מקומות שמזיק חייב לשלם כשמזיק לחברו, ומה שמבואר בפסוק 'ומכה בהמה ישלמנה' היינו באדם המזיק ובשאר דיני נזיקין כגון ממונו המזיק יש לדון מה האיסור להזיק. 'לא...

קטן שהגדיל יכול להמשיך לברך בברכה??? אם ספר בטעות האם יכול לספור בברכה??? האם אפשר לספור בכתיבה??? האם המצוה בכל לילה או מצות ספירה כללית??? מה הדין כששכח לספור בלילה וביום??? האם ספירת העומר דאורייתא או דרבנן??? מדוע לא מברכים שהחיינו על ספירת העומר??? האם מצות צריכות כונה??? בטעם מצות ספירת העומר. פרשת אמור ספירת העומר וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. (ויקרא כג, טו-טז) והנה מבואר בגמ' במנחות (סה, ב) שמצות ספירת העומר מוטלת על כל אחד ויש מצוה לספור כל יום ויום. שכח לספור בלילה בטור (או"ח תפט) כתב בשם בה"ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור...

במאמר הקודם הקשינו על תוס' שאומר שעבד עברי הנמכר לגוי אינו נקנה בשטר כי זה נלמד מאמה עבריה שנלמדת מקידושי אשה, וגוי אינו בתורת קידושין. אבל תמוה, שלפי ר' חסדא זה נלמד מעבד כנעני ואמאי לא נלמד להכא. והיה נראה לתרץ, דהנה הגמ' שם מקשה, וז"ל: ומתרצת הגמ' וז"ל: ואם כן, לפי ב' התירוצים גם לר' חסדא צריך להגיע לגילוי מגירושי או קידושי אשה כדי שנוכל ללמוד שטר באמה עבריה. ולכן יתכן לתרץ על תוס' שגם לפי ר' חסדא אפשר לומר שאי אפשר ללמוד לעכו"ם שאינו בתורת גיטין וקידושין, כי גם הלימוד של ר' חסדא מבוסס על קידושי אשה. אבל אין זה מחוור כל צרכו, שהרי סוף סוף הלימוד אינו מגיטין וקידושין – אלא מעבד כנעני, וכל הגילוי מקידושי אשה זה רק כדי להעמיד את הלימוד – אבל אחר הגילוי נלמד רק מעבד כנעני, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא. והנה, ברשב"א נראה שהרגיש בקושיא...

איתא בקידושין דף י"ד ע"ב: היינו שהגמ' מבארת שאי אפשר ללמוד מעבד עברי הנמכר לגוי - שמבואר בו שנקנה בכסף – לשאר עבדים (עבד הנמכר לישראל, מכרוהו בית דין, וכן אמה עבריה) שגם הם יוכלו להיקנות בכסף, כי אפשר לדחות ששאני גוי שכל קניינו בכסף. ומבאר ברש"י שגוי בכל מקום קניינו רק בכסף ולא במשיכה שנאמר בו 'עמיתך' ולכך גוי אינו בתורת משיכה כלל, וז"ל: אמנם תוס' בד"ה הואיל וכו' מקשה, וז"ל: היינו שתוס' מקשה, שזהו רק שיטת ריש לקיש שדורש 'מיד עמיתך – עד שימשוך מיד ליד'. אבל רב יוחנן פליג עליה וס"ל ש'מיד' היינו 'דבר הניתן מיד ליד – וזהו מעות. ולשיטת ר' יוחנן גוי נתמעט מכסף וכל קניינו במשיכה, ואם כן איך יבאר רש"י את הסוגיא לפי ר' יוחנן. ובפרט שקיימא לן כר' יוחנן לגבי ריש לקיש. ועוד מקשה תוס', שבמסכת עבודה זרה כתוב שמשיכה קונה בעכו"ם לכו"ע. ולכאורה...

זירוז לידה יש שאלה ששכיחה מאוד, והיא "זירוז לידה", לפעמים יש אנשים שההריון שלהם נסחב אחרי שבוע ה40, וקשה להם מאוד במצב הזה, הם לא שורדים ורוצים כבר ללדת, ויש שאלה האם אפשר לעשות זירוז לידה. ולמעשה נראה שיש עירבוב בין הלכה להשקפה ולרגשות ויש בזה בלבול גדול, וחשבתי לכתוב מה שנראה לענ"ד. מקור הלכתי הדבר הראשון צריך לדון ע"פ ההלכה מה הדין בזה. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן עד) כתב חידוש נפלא, שכיון שלידה יש בזה סכנה ע"כ אסור לאשה להכניס את עצמה בידים לסכנה, וע"כ אין להקדים לידה, וכך כותב: "ואם איכא מציאות כאשר שמע כתר"ה שאף ללידה דרך רחם קובעין יום מסוים אצל הרופא לעשות תחבולות שתלד את הולד אף שאינם ע"י ניתוחים אלא בלקיחת סמנים נמי יש לאסור אם אינו באופן שמקשה לילד דיש להאשה סכנה, אף שליכא הטעמים שכתבתי, שהרי אינו עושה חבורה...