מדור מאמרים

זירוז לידה יש שאלה ששכיחה מאוד, והיא "זירוז לידה", לפעמים יש אנשים שההריון שלהם נסחב אחרי שבוע ה40, וקשה להם מאוד במצב הזה, הם לא שורדים ורוצים כבר ללדת, ויש שאלה האם אפשר לעשות זירוז לידה. ולמעשה נראה שיש עירבוב בין הלכה להשקפה ולרגשות ויש בזה בלבול גדול, וחשבתי לכתוב מה שנראה לענ"ד. מקור הלכתי הדבר הראשון צריך לדון ע"פ ההלכה מה הדין בזה. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן עד) כתב חידוש נפלא, שכיון שלידה יש בזה סכנה ע"כ אסור לאשה להכניס את עצמה בידים לסכנה, וע"כ אין להקדים לידה, וכך כותב: "ואם איכא מציאות כאשר שמע כתר"ה שאף ללידה דרך רחם קובעין יום מסוים אצל הרופא לעשות תחבולות שתלד את הולד אף שאינם ע"י ניתוחים אלא בלקיחת סמנים נמי יש לאסור אם אינו באופן שמקשה לילד דיש להאשה סכנה, אף שליכא הטעמים שכתבתי, שהרי אינו עושה חבורה...

אמר מוריד הגשם וצריך לחזור לראש אם מותר לענות על דברים שבקדושה ששומע שאלה: מי שטעה ואמר "מוריד הגשם" בקיץ, או שכח לומר "מוריד הגשם" בחורף ולא אמר שום הזכרה גם לא "מוריד הטל", שההלכה בזה (עיין שו"ע סימן קי"ד) שצריך לחזור לתחילת שמו"ע, מה הדין אם קודם שהתחיל פעם שניה שמו"ע שומע קדושה או כל דבר שבקדושה, האם מותר לענות או לא? תשובה: מסברא היה נראה שאפשר לומר דברים שבקדושה, כיון שכעת הוא לא באמצע שמו"ע, וכל הדין שאינו מפסיק באמצע שמו"ע הוא מפני שהוא עומד לפני המלך ואינו מהכבוד שיאמר דברים אחרים, אבל כאן אינו "באמצע" ואינו כעומד לפני המלך. אבל ידידי הרה"ג ר' אפרים שטרן שליט"א אמר לי דבר נפלא, וע"פ דבריו אפשר לפלפל הרבה. מבואר במגן אברהם (סימן קיא ס"ק א) שפסוק "ה' שפתי תפתח" הוא מכלל התפילה, וכפי שכותב שם: "אבל במוסף ומנחה מותר לומר פסוקים...

לא ימוש – עד שלא יעלה לו הגמ' בברכות (ל"ה:) מצטטת את שיטת ר' שמעון בר יוחאי, הסובר שעל כל אדם לקיים את הפסוק 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' כמשמעו - לעסוק בתורה ביום ובלילה, ללא שום הפסק. לשאלת השואל - פרנסה מנלן? מבטיח לו רשב"י, אם כך יעשה, יזכה ויעשה מלאכתו על ידי אחרים. מסיימת שם הגמ' בלשון זה: "הרבה עשו כר' ישמעאל (- הסובר שעל האדם להפסיק לצורך ההכרחי), ועלתה בידם. כר' שמעון בן יוחאי, ולא עלתה בידם". זאת אומרת, 'כאן' דורש רשב"י מכל אחד ואחד, לשאוף ולהגיע למדריגה שאפילו הגמ' סוברת שהיא מחוץ לדרך הטבע, לא למוש מתוך התורה יומם ולילה – פשוטו כמשמעו. למה מכל אחד ואחד? כי פשטות הפסוק נאמר לכל אחד מישראל, ומכאן למד רשב"י את שיטתו ושאיפתו. והנה, בעוד כמה מסכתות, שיטה אחרת הייתה בפיו של אותו רשב"י – ומהי? לא ימוש – בקריאת שמע שחרית...

האם איסור לפני עור הוא במזיד או בשוגג???? >>> האם מותר להלוות בלי עדים??? >>> האם עובר על 'לפני עור' בשוגג??? >>> האם מותר לתת אוכל לחילוני שלא מברך ולא נוטל ידיים??? >>> האם מותר להשכיר דירות ליהודים שמחללים שבת??? >>> האם יכול להעמיד מכונת פחיות באופן שיקנו בשבת??? >>> מתי נחשב כתרי עברי דנהרא??? >>> האם יש 'לפני עור' כשודאי יעבור עבירה??? לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'. (ויקרא יט, יד) הלואה בלא עדים הנה מצינו בגמ’ בב"מ (עה, ב) אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם בלא עדים עובר משום 'לפני עור לא תתן מכשול' וכתב רש"י, שעולה על רוחו שלא לפרוע ולכפור, ור"ל אמר שגורם קללה לעצמו, שנא' 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק', וכתב רש"י, שעובר כשתובעו וזה כופר הכל...

המקור הראשון לציון יום ל"ג בעומר כיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי הוא אצל ר' חיים ויטאל בספר פרי עץ חיים פרק ז', וז"ל: ובהמשך שם מביא שהאר"י היה עולה לשלושה ימים למירון והיה מגלח אז את הילדים. וביום שמת רבי שמעון כתוב באדרא זוטא שיצאה בת קול ואמרה "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם". ומזה נשתרש של"ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. והנה ר' חיים ויטאל כותב שרבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר ביחד עם שאר תלמידי רבי עקיבא. וזה תמוה מאד, כי זה סותר את הגמ' שהבאנו במאמר הראשון, שכתוב מפורש שרבי שמעון הוא אחד מחמש רבותינו בדרום שסמכם רבי עקיבא לאחר שמתו כל תלמידיו. וז"ל הגמ': וא"כ לא יתכן שרבי שמעון נפטר ביחד עם כל תלמידי רבי עקיבא. והחיד"א כבר עמד על קושיא זו, וז"ל בספר שיורי ברכה סימן תצ"ג...

ביום ל"ג בעומר יש ב' עניינים. שהוא יום שמחה בשונה משאר ימי הספירה – ולכל הפחות בשונה משאר ימי הספירה עד אליו. שהוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. בשני המאמרים שלפנינו נרד למקורם של ב' עניינים אלו. וזה החלי בע"ה. בגמ' יבמות דף ס"ב: כתוב: ואם כן בכל ימי הספירה יש לנהוג מנהג אבלות. אמנם המאירי ביבמות שם מביא שקבלה בידיו מהגאונים שביום ל"ג לעומר פסקו מלמות, וז"ל: ובספר המנהיג (הלכות אירוסין ונישואין סימן ל"ו) כתב בשם הרז"ה מקור אחר להא שפסקו מלמות בל"ג, וז"ל: היינו שהרז"ה מצא גירסא שמה שכתוב בגמרא שמתו עד העצרת הוא רק עד 'פרוס העצרת', ופרוסה היינו חצי מל' יום קודם החג, וא"כ מתו רק עד ל"ג בעומר. אמנם זה תמוה, שלפי החשבון ט"ו ימים קודם החג אינו י"ח אייר אלא כ' אייר. ועוד לפי זה – אפילו אם נאמר של"ג הוא אכן ט"ו ימים קודם שבועות...

תהליך למידה אודות מדת הכעס וביעורה כליל אין צריך כלל לבאר את רעת מדת הכעס מפי המקורות ומפי המציאות, מן המקורות - הלוא מאמרי חז"ל רבים, וספרי ליקוטים, מעוררים את האדם על כך, מפי המציאות - הלוא מעולם לא הרווחנו דבר בשימוש בתכונה זו, שאינה אלא התפרצות כמה תכונות לא מבוררות ביחד. הנקודה שאנו רוצים לנגוע במאמר זה, היא את מה שמסתתר מאחורי הכעס. בחוסר מודעות אופייני לאנשים בני תמותה, תמיד יהיה להם הסבר מספק מדוע הם כועסים, ולמה הכעס העכשווי שלהם - אינו מצריך אותם לבדק הבית כללי, כי במצב כזה וכזה מי לא יכעס. גם אלו שמזגם נוח ואינם נוטים לכעוס ממש, הרוגז האצילי שלהם, או קפידה מייסרת שהם מעניקים לעוברים על רצונם - מצריכה לברר אצל חלק מאתנו, מה קורה לנו? האם אנו באמת ובתמים מחשיבים את עצמנו עד כדי כך, לכאלו - שאי מי 'חייב' לעשות את רצונם בדיוק...

מה הביאור 'שוע טווי ונוז'??? >>> האם אסור דוקא כשלובש או גם כשמונח עליו כלאים??? >>> האם יכול ללבוש בגד צמר על חלוק פשתן??? >>> מהי צורת החיבור בכלאים??? >>> האם יכול לחבר שלא ע"י תפירה??? >>> האם מותר במזרנים, עניבות ובמדביק כלאים??? >>> בטעם איסור כלאים. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַֽׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. (ויקרא יט, יט) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדּֽו. (דברים כב, יא) 'שוע טווי ונוז' בגמ' ביבמות (ה, ב) לומדים מהפסוקים 'לא תלבש שעטנז', 'צמר ופשתים יחדו' לתוכף שתי תכיפות שהם חיבור, ותכיפה אחת אינה חיבור, וכתב רש"י שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים בגד צמר ובגד פשתים יחד אינו חיבור בפחות משתי תכיפות ולכך נא' 'יחדיו' עד...