מדור מאמרים

היתר הצרה אחר ייבום - דעות הראשונים בזה א. יבמות י: איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת ורבי יוחנן אמר אבין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת מ"ט דריש לקיש אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי בלא יבנה אבל אחיו כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי ורבי יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחים קעביד איהי שליחותא דצרה קעבדה עכ"ד הגמ', ומבואר דנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם החולץ חייב על הצרות כרת וכן האחין אם חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת. וכן לגבי ייבום, שאם בא על...

בעניין האם האשה קנויה לבעלה ככל חפציו ונעשה עליה בעלים, וא"כ מהו קנין זה. מצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא דאין האשה ממונו של בעל (הרמב"ן, הר"ן ועו"ר קידושין ט). והרשב"א (ו: ד"ה אילימא) כ' שאין בקידושין משום ריבית משום דגופא ממש לא קני ליה, ומכל זה היה משמע שאין קנין לבעל באשתו. אלא שאי אפשר לומר כן, דהנה מכמה מקומות מוכח שיש קנין לבעל באשתו. וכלשון מתני' 'האשה נקנית' [וזהו לישנא דאורייתא - כדאמרינן בגמ' ב:] ונלמד משדה עפרון, וקרויה קנין כספו [אף אם קנאה בביאה] דמשו"ה אוכלת בתרומה, ועי' רשב"א גיטין (ע"ה. ד"ה תמיה לי, עמ' תרנ"ה) שכתב להוכיח שהיא קנינו "ומסתברא דלא אמרו נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא 'שלו', כי הא דאמר לה לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנויה היא אצל הבעל וקנינו קרייה...

א. בסוגיא דכתובות יט: מבואר דעדים החתומים על השטר ובאו עדים אחרים לפסלם ולומר שהם קטנים או פסולי עדות הו"ל תרי ותרי, והיינו שנחשב שיש עדות שאין העדים החתומים פסולים. וכתבו התוס' שם (ד"ה ואם) דפסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים, והיינו דאי אומרים שעדין פסולים הם הרי העדים החתומים בשטר בע"ד נינהו והיאך נאמנים על עצמם לומר שהם כשרים, אבל כיון שאומרים שהיו פסולים ועכשיו כשרים הם אין הנידון מתפרש על גופם של עדים אלא על עדותם שבשטר דדנים מה היו בשעת חתימתן בשטר וע"כ תרי ותרי נינהו [ועי' תורי"ד בארוכה, ואף דאיירי דכבר מתו כמפורש בברייתא וא"כ לכאו' בכל גווני אינם בע"ד מ"מ הרי הנידון מתפרש על גוף העדים אף דכבר לא נפק"מ מידי ופסולים להעיד על זה, אבל אי עכשיו העדים כשרים אין...

ב"ה הקניין בקידושין כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'". והק' בלקו"ש חל"ט ". . לכאורה צ"ע, למה הקדים הרמב"ם כאן תיאור גדר האישות שקודם מ"ת, ולא התחיל בדין אישות שלאחר מ"ת: "אם ירצה האיש לישא אשה צריך לקנות אותה תחלה כו' ואח"כ תהי' לו לאשה כו'"?" ולאחר שדחה את הסברה לומר שזהו בכדי שנדע סדר האישות ב'בני נח' הניח הנחה יסודית שעניין זו ההלכה נוגעת לחידוש מיוחד בגדר נישואין דישראל. והביא הו"א לומר - "ע"פ משנ"ת במ"א, שקודם מ"ת לא הי' שייך כל ענין "ליקוחין" אלו דלאחר מ"ת. כי ענין "אשת איש" (בפשטות) אינו...

א. הנה דעת בן עזאי (שבת ה: עירובין צח.) דמהלך כעומד דמי, והיינו דאדם המהלך מרה"י לרה"ר ונושא עימו דבר חייב אף שלא הניח כמו בעמד כיון דמהלך כעומד דמי, ובכתובות לא: מבואר דהוא גם לקולא דהיינו שאקירה ראשונה אינה עקירה להתחייב על ההנחה בסוף כיון שכל פסיעה הויא עקירה חדשה וחייב רק על העקירה של פסיעה אחרונה לפני שיצא מרה"י, והקשו שם התוס' (ד"ה מהלך) דא"כ היכי משכחת לה לבן עזאי חיוב במעביר ד"א ברה"ר הלא אין עקירה והנחה של ד' אמות כיון דכל פסיעה היא עקירה חדשה, וכתבו וז"ל' ומעביר ד' אמות דחייב ברה"ר הלכתא גמירי לה כדאמרי' בהניזקין ולא ילפי' מינה דהתם מקום חיובא אבל בן עזאי מיירי וכו' שהוא מקום פטור עכ"ל, ומבואר בדבריהם דלא אמר בן עזאי אלא במקום פטור ולא במקום חיוב, וצ"ע לפ"ז אמאי מייתי לה התם ארה"י [שבמוציא מרה"י לרה"ר שייך בזה מהלך כעומד...

חזקה נגד ספק אחד מספק ספיקא א. כתובות יב. אמר רבה זאת אומר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתבה מנה וכו' (כלפי בתולה אלמנה מן הנישואין שנמצאת בעולה) וליחוש שמא תחתיו זינתה אמר רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר, וכתבו שם התוס' (ד"ה כגון) וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד וכו', ומבואר דבל"ז חיישי' שמא נבעלה תחת הראשון ואסורה לכהונה, וצ"ע למה אסורה הא איכא חזקת היתר וגם חזקת הגוף לומר שלא נבעלה תחת הראשון [דבשלמא גבי כל אשת כהן שיש ספק אם היה תחתיו או לאו תחתיו, הרי חזקת הגוף מורה שהיה תחתיו ומנגדת להחזקת היתר, ומש"ה כתבו התוס' לעיל (ט. ד"ה לא צריכא) דנשאר ספק ומספק אסורה, אבל כאן שניהם מורין להיתר, ואף לפי סברת הגרנ"ט שכתב בתוס' שם (וכן מבואר בדברי הגרע"א יו"ד סי' ט"ו) דלא מהני חזקת הגוף בעצם כיון דאינו על גוף...

בענין עונש וכפיה בשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא אחר מאמרו הנפלא של הרב @י"ג מידות בגדר שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ראיתי להוסיף בזה כמה דברים בעניין עונש וכפיה אחר דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ואגב יבוארו ג"כ כמה נקודות בגדר האי דינא. א. כתב הרמב"ם בפכ"ד מהל' אישות הי"ז וז"ל מי שראה אשתו שזינתה או שאמרה לו אחת מקרובותיו או מקרובותיה שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציא וכו' אמרה לו אשתו שזינתה תחתיו ברצונה אין משגיחין לדבריה וכו' ואם היה מאמינה וסומך דעתו על דבריה ה"ז חייב להוציאה ואין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו וכו' עכ"ל ומבואר דאף דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא לא כפי' ליה להוציא, ונחלקו האחרונים בביאור דבריו (עי' פתחי תשובה סי' קט"ו...

מדוע צרעת משום חטא לשון הרע??? >>> מה החילוק בין לשון הרע, מוציא שם רע ורכילות??? >>> מה התקנה תקנה למדבר לשון הרע??? >>> במה המעיל מכפר על לשון הרע??? >>> מתי מצוה לספר לשון הרע??? >>> מיהו 'בעל' לשון הרע??? >>> מדוע המדבר לשון הרע סופו שכופר בעיקר??? >>> מה סדר טהרת המצורע??? >>> בגודל העון. זֹאת תִּֽהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן. וְיָצָא הַכּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵה נִרְפָא נֶגַע הַצָרַעַת מִן הַצָרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִטַהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִ֥ים חַיוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא יד, ב - ד) צרעת משום חטא לשון הרע בויקרא רבה (טז, ו) דרשו, 'זאת תהיה תורת המצורע', המוציא שם רע, ובמדרש תנחומא (מצורע פ"ב) 'זאת תהיה תורת המצורע' ללמדך...