מדור מאמרים

עניין התפילה כבר נודע בשער בת רבים שהוא כעמידה לפני ה', והמתפלל צריך שיכוון ליבו לקדש הקדשים, ואף נוסח התפילה בלשון אתה שמשמעותה נוכח, והמתפלל אסור לעבור בד"א כי שכינה כנגדו, והמתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות לאחוריו כעבד הנפטר מרבו, ועוד רבות כהנה שכולם משמעות א' להם התפילה היא כדבר איש אל רעהו ואינה רק הבעת תחנונים גרידא. אלא שלמרות שידענו כל זה משמעות הדברים ועומקם לא ידענו מהו תוכן העניין שיעמוד אדם בקרן זווית ויתפלל ותומ"י תופיע שם כבוד מלכות ה' להקשיב בקול דבריו, בפרט יש להבין מה שרוב רובה של התפילה מיוסדת על תחינות ובקשות, וכי עצם עמידת האדם לפני ה' הגדול והנורא תתייחד לבקשת צרכיו הפרטיים וכי כבוד מלכות יש בזה ובזה תבוא הופעת ה' לעולם. ושאלה גדולה נשאלת בכל עניין התפילה, שמבואר כבר בתורה שהיא קריאת האדם לפני ה' בכדי שיעננו וכל' הפסוק...

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (בראשית יב, יג) וכתב שם רש"י למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות: והרבה מן המפרשים העירו היאך ביקש אברהם מתנות לעצמו והלא שונא מתנות יחיה (משלי טו, כז). ושאלתם צ"ב הלא הדין האמור "שונא מתנות יחיה" לקחת מיהודי משא"כ אברהם שלקח מגוי ומצוה להציל מידם, הדין נותן להיפך. וראיתי שכ"כ בפירוש הריב"א שם "ומה שכתוב שונא מתנות יחיה היינו במתנה של ישראל" ע"כ. והרע"ב שם הוסיף וז"ל יש לאמר שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות ע"כ. ואם כן מה תמיהתם. (ומה שמיאן אברהם לקחת ממלך סדום (יד כג) כבר ביאר בשפ"ח והמהר"ל בגור אריה טעם הדבר) ולפו"ר עלה בדעתי לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר ביהודי או...

בשו"ע סי' תצ"ג סעיף ב' כתב הטעם שנוהגים באבלות בימים הללו עד ל"ג בעומר, משום שבאותו זמן 'פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות'. ומקור הדברים בגמ' יבמות סב: שמתו בימים הללו כל תלמידי ר"ע. וז"ל: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת". ודרוש הסבר אם כן מה לשמחה זו בל"ג בעומר לאחר שמתו עשרים וארבע אלף ת"ח?! וביותר צ"ב לשון השו"ע "שאז פסקו מלמות". אילו היו נותרים בחיים חלק בלתי מבוטל מהתלמידים, ע"ז שייך לומר פסקו מלמות, ואף שמחה יש בזה, אולם לאחר שמתו כולם (ה' תלמידים הידועים ר"מ ר"י וכו' נעשו תלמידיו לאח"ז ולא...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת עולה שנעשית נותר- שהתווסף כאן איסור לגבוה והאופן השני של כולל הוא שבחלק האסור כבר לא נתווסף כלום- אלא שנוספו עוד חתיכות אחרות לאיסור השני ומיגו שחל האיסור השני על החתיכות השניות, חאיל נמי על החתיכה הראשונה [-בדומה לזה מצינו בנשבע לא לאכול ענבים וחזר...

בדין דקא פסקת לחיותי א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו' ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן לדאורייתא אמנם בר"י בסוגיין נראה שההיתר דת"ח זה דווקא בדבר זה שמקורו הוא בתקנת עזרא שאין הגבלה של רוכלות וממילא מותר לקבוע סחורתו וא"כ לפי דברי ר"י צ"ב מה מקום התביעה של פסקת לחיותי והגמ' דימתה חלוקת קליות ואגוזים וחילקה שהכא יכול גם השני לחלק אבל הכא קא...

הרחק מן הצבוע דע את האויב * עשיו הוא אדום הצבוע * היצר הרע מגיע בתחפושת * היופי החיצוני דע את האויב פרשת שמיני, עוסקת בחלקה השני באזהרה על המאכלות האסורות, הציווי הראשון הוא על בהמה לה צריך שני סימנים מפרסת פרסה ושסעת שסע, ומיד מאריכה התורה בארבע חיות להם יש רק סימן טהרה אחד, צריך לייחד לכל אחד מהם פסוק נפרד עם הסיומת 'טמא הוא לכם', ויש להק' מדוע צריך להרחיב בהם בפרשה מיוחדת, די היה לכתוב שצריך שני סימנים כדי שנדע שלמי שיש סימן אחד טמא ותו לא. בנוסף יש כאן קושיא בפשט מדוע כתוב בגמל בשפן ובארנבת "כי מעלה גרה הוא", ובחזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא", המילה "כי" מיותרת, הרי הסימן הטהרה שבהם אינו הגורם לטומאה, ומן הראוי היה לכתוב שלמרות שמפריס פרסה הוא בכל זאת כיון שגרה לא יגר בכ"ז טמא. את השאלה השניה שואל הכלי יקר ומתרץ שבאמת הסימן...

א. כתב בבית יוסף [סימן קפ ה] ב' טעמים לכיסוי הסכין בברכת המזון: 1. שולחן מאריך שנותיו של אדם- ולא יעלה ברזל המקצר שנותיו של אדם, כדאמרינן גבי מזבח. 2. טעם נוסף הביא בשבולי הלקט בשם רבינו שמחה , כיוון שהיה פעם אחת מי שבירך וכשהגיע לבונה ברחמיו ירושלים תקע הסכין בבטנו מרוב צער, ולכן תיקנו לכסות הסכין בשעת ברהמ"ז. והנה, לכאו' יש למצוא נפקותות בין הטעמים: א. לכאו' לפי הטעם הראשון דלא תניף עליהם ברזל א,כ לא יועיל מה שיכסה את הכין, דלגמרי אסור להעלות וצריך להורידו מע"ג השולחן- אמנם לטעמא של סכנה-סגי בכיסוי הסכין [-וראוי לציין שע"פ קבלה צריך לסלק הסכין לגמרי מע"ג השולחן] ב. האם דווקא סכין של ברזל דייקא צריך להוריד- דהוא נאסר מטעם מקצר שנותיו- ואילו סכין מאבן [-כעין העשוי לחוטי ציצית] לא בכלל האיסור, ומשאי"כ לטעם ב' כולם בכלל [-וכן יש...

א. בעניין דברי הרמב"ם הידועים :הל' חו"מ א-ג. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אע"פ שעבר על 2 לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. [כמדומה שזה א' מההלכות המוכרות ביותר] ויש בכאן כמה נקודות לפתוח בעניין: 1. ישנה שאלה ידועה על שיטת הה המגיד שכ' [הלכות שכירות פרק יג הל'ב] שלאו דחסימה -לוקין עליו אפילו באופן שחסמה בקול ולא על ידימעשה, מפני שאם אפשר לעבור על האיסור ע"י מעשה, אזי גם אם לא עשה מעשה , לוקה עליו. וכאן הבן שואל:מה נשתנה, ומדוע לא נימא הכי גם לעניין בל יראה? לענ"ד הקלושה הנטושה והרטושה היה ניתן ליישב בהקדם קושי' נוספת האורים ותומים בסימן כח וכןהמנחת חינוך דנים למה אין לוקין על לאו של לא תענה , הרי אפשר ע"י מעשה...