מדור מאמרים

א. זמן ק"ש של הלילה עד אימתי נמשך והטעם. מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום "בשכבך ובקומך" למעשה, לא כתוב ביום ובלילה, אלא בשכבך ובקומך- בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. ולכן, בהיות ויש זמן שכיבה-בלילה, וזמן קימה-תחילת היום-נץ, ובני מלכים עד ג' שעות. וישנה שאלה יפה בראשונים- (מלחמות וברשב"א ועוד) אם אזלינן בתר בני מלכים, ולכן אצלם ה"בקומך" רק אחרי ג' שעות א"כ שיוכלו לקרוא קריאת שמע דלילה עדיין ביום -עד שעה שלישית, מאחר ויש עדיין ובשכבך- אצל בני המלכים שעדיין שוכבים? ותי' המלחמות: הם אינם מוגדרים במצב של "ובשכבך" -מאחר שאינם ישנים, אלא רק שוכבים על מיטתם אע"פ שנתעוררו והקיצו משנתם. אלא שגם אינם מוגדרים "ובקומך" יען עדיין שוכבים הם על מיטתם ואינם קמים. תענוגות בני מלכים. אולם המגן אברהם (נח סק"ג) הקשה בזה: 1. הרי...

גדרי נאמנות דבידו לאור המאמר הנפלא של הרב @בן ליש שליט"א כאן חשבתי להרחיב קצת בביאור פלוגתת רש"י ותוס' ובפלוגתת המהרי"ק גיטין ב: ע"א נאמן באיסורין, וכתב רש"י (ד"ה ע"א) שהרי האמינה תורה כאו"א מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב, [ואגב נביא מה שידוע בשם הגרי"ז לפרש בכוונת רש"י דאינו סברא בעלמא אלא מקרא דדרכיה דרכי נעם דבכחה לשנות איסורין דאו' כמבו' ביבמות (פז:)], והקשו עליו התוס' דלא היה לו להזכיר תרומה ושחיטה דהלא אינם משום דע"א נאמן באיסורין דהא איתחזק בהם איסורא אלא משום דבידו הם, וידוע תי' האחרונים (עי' ביה"ל ח"ב סי' ל"ז אות ג') דס"ל לרש"י דבידו אינו סיבה לנאמנות בעצם אלא דהוא רק מבטל האיתחזק דע"י דבידו לשנות האיסור ל"ש לומר דאינו נאמן כי איתחזק איסורא ומה"ת דהשתנה ומה שנאמן ע" כ הוא משום דע"א נאמן באיסורין היכא דלא...

בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:) א. איתא בגיטין (עז:) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הנה בעיקר מה שמבואר בכל סוגיין דא"א לתת גט בחצר של נכסי מילוג לולא הא דגיטה וחצרה באין כאחת נח' האחרונים בטעם הדבר, דהקצוה"ח (סי' שי"ג סק"א) האריך לבאר בדברי רש"י (עז. ד"ה קנה בעלה) דהוא משום דבחצר כזו אין האשה קונה בקנין חצר כלל עיי"ש וכ"ד הגרע"א ועוד אחרונים, והמגיה על האבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) כתב דהטעם הוא משום דהגט אגיד גביה דבעל כיון דמונח במקום שיש לו בו פירות ואי"ז כריתות עיי"ש. וילה"ק ע"ד הקצוה"ח דהלא דעת רש"י הכא (ד"ה הרי זו חזקה) דהשכיב מרע הקנה הגט לאשתו אגב קרקע וע"ז מקשי' בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכאו' כלפי קנין אגב מאי אכפת לן בהא דהבעל אוכל פירות [או לר"ת בהא דאינה יכולה למכור] והלא...

בענין גט בכת"י (גיטין ג:) א. הנה נחלקו ר"א ור"מ אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה, ודנה הגמ' בגיטין (ג:) לומר דהגם דלר"א לא בעי' חתימה כלל מדאו' מ"מ מדרבנן בעי ומקשי' עלה והא ג' גיטין פסולין דרבנן ולא בעי ר"א חתימה לשמה דתנן ג׳ גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פםולין ואם ניסת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, ופירש"י (ד"ה ולא בעי) ופליג עליה ר"א דאפי' לכתחילה תנשא אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה, והנה בפשוטו כוונת רש"י לומר דר"א איירי בכתב סופר בלא עדים דבזה מבואר דר"א מכשיר לכתחילה בלא עדים, אמנם א"א לומר כן דא"כ מה"ת דכוונת ר"א לומר...

בעניין אם נשים חייבות בספירת העומר, ובמסתעף כתב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כד): מצוה זו על כל איש מישראל, ובכל מקום ובכל זמן. ונשים ועבדים פטורין מספירת העומר. וכתב המגן אברהם (סימן תפט סעיף קטן א) שכן הוא בזוהר (תצוה עמוד שי"ט) שנשים פטורות מספירת העומר; והוסיף המגן אברהם שמכל מקום שווינהו עלייהו חובה. אבל הרמב"ן (קדושין דף לג עמוד ב ד"ה והוי יודע) כתב, שספירת העומר היא בכלל מצוות עשה שאין הזמן גרמא, [ונשים חייבות] [א]. וביאר דבריו המהר"ם חלאווה (הביאו בנו בתשובה, נדפס בסוף שיטת הקדמונים על בבא קמא), וזה לשונו: והרמב"ן ז"ל כתב דספירת העומר נשים חייבות בו. וכן עיקר, דלא ממעטינן אלא שהזמן גרמא, וספירת העומר אין גורם לו הזמן, אלא המעשה דהיינו הקרבת העומר, ואע"פ שהעומר תלוי בזמן מ"מ המספר אינו תלוי אלא במעשה ההקרבה ולא...

שומע כעונה בספירת העומר השו"ע [תפט ס"א] "ומצוה על כל אחד לספור לעצמו", ורצו חלק מהאחרונים לפרש את דבריו שא"א לקיים מצוות ספירת העומר ע"י שמיעה מש"צ, ולכאו' דבר זה נלמד מדרשת הגמ' במנחות סה: 'וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד', דהיינו שכל אחד סופר לעצמו ולא ע"י שמיעה ממישהו אחר, דלא כמו שאר מצוות כמו קידוש והבדלה שקי"ל דשומע כעונה, דהכא גילתה לנו התורה שלא יצא כל כמה דלא ספר לעצמו, אבל יש מן האחרונים שכתבו דכונת התורה בזה שכתבה וספרתם לכם הוא דלא נאמר שמצוה זו מוטלת על בי"ד בלבד כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם וספרת לך אלא קאי אציבור אבל באמת אם שמע מחברו שספר והתכון לצאת וגם חברו התכון להוציא יצאכמו בכל מקום דקי"ל שומע כעונה עכ"ד המ"ב [סק"ה], וכל הנידון הנ"ל הוא על גוף הספירה אבל על הברכה כו"ע מודו שיכול לצאת מדין שומע כעונה כמו בכל...

ספק ספיקא בספירת העומר הנה בשו"ע [תפא ח] כתב אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה, עכ"ל, מבואר הדין שאם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, ומבאר המ"ב [ס"ק לח'] משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואם תמצי לומר שדלג שמא הלכה כאותן פוסקין דכל יום הוא מצוה בפני עצמו, מבואר שאדם שיש ס"ס בספירה מברך, והנה לגבי ס"ס בברכות מצאנו ברחבי המ"ב במס' מקומות סתירות ונביא אותן להלן: א. במשנ"ב סימן תרצא' על הא דכתב הרמ"א בס"ב דמגילה עושין כל פרשותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה, וכתב המ"ב [ס"ק יג'] דבתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק, ובשעה"צ סק"ט כתב וז"ל: ולענין ברכה...

פסוקים לשמות אנשים א] בספר כוונת האר"י ז"ל איתא בזוהר שצריך כל אדם לחשוב שמו ולזכור תמיד באיזה פסוק שהוא ראש פסוק ראש שמו וסוף פסוק סוף שמו, ובענין חבוט הקבר הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותם מכות אכזריות עד שיגידו שמם והם אומרים מעידים עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמינו. ותמצא כל א' מישראל מלבד שם שקראו אותו אביו ואמו והוא נרשם למעלה בכסא כבוד, וכן הוא יקרא למעלה, כי אין הדברים באקראי, כי הקב"ה מזמן אותו השם בפיו אביו ואמו, לכן ר' מאיר ור' יהושע מדייקן בשמא [1], מלבד אותו השם שיש לו בקליפה, נמצא שיש באדם א' בקדושה וא' בקליפה מצד זוהמת נחש, לכן הרשעים אינם יודעים שמם, אך הצדיקים אינם צריכים לכך. ושמעתי מהמקובלים שכל א' בחייו ימצא לשמו איזה פסוק מהתורה או מנביאים וכתובים שיתחיל ראש הפסוק ראש שמו וסוף הפסוק סוף שמו, וכן תמיד...