מדור מאמרים

מעין הקדמה בדין מניח עירובו בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה תנן (עירובין סא א) מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, רבי עקיבא אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמר להן ר"ע אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, נמצא קל תוכה מעל גבה. ובגמ' (שם ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, הניח את עירובו בעיר חריבה אין לו ממקום עירובו אלפים אמה, ר"א אומר אחד שבת ואחד הניח מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. ופרש"י בעיר חריבה, מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה, לרבנן מהלך את כולה דהא שבת באויר מחיצות והוא...

חמץ משש שעות ולמעלה. א. ישנו ספק ידוע- שדנו בו רבותינו האחרונים [-פמ"ג בהלכה ובספרו ראש יוסף, מנחת חינוך מצוה יא-ד והאבני נזר של"ו] מה הדין חמץ שיש לאדם בערב פסח שהוא מאיסורי הנאה -למשל חמץ של עבודה זרה, או חמץ של כלאי הכרם וכדומה, האם יעבור עליו בל יראה או לא. ותוכן הספק הוא, האם מאחר שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו , או אז מונח בזה שהתורה הכניסה לרשותו- עכ"פ לעניין לעבור עליו- אפילו דברים שהינם אסורים בהנאה או דילמא שהתורה הכניסה לרשותו רק מה שעד הגעת זמן האיסור היה שלו , אבל אם כבר לפני כן היתה בעלותו קלושה טובא, לא עובר עליו [-ובין להצד שא"ה ל"ה שלו או לא ברשותו] והגאון אבני נזר כ' שפשיטא דלא נכנס לרשותו מה שכבר היה אסור בהנאה לפני הגעת זמן האיסור. וכ' על זה גם סברא וגם ראיה סברתו היא שלעניין בל יראה אמרה תורה שלא ירוויח מזה שנוצר...

במאמר הקודם נתבאר הובא מהבית יוסף שעל פי הזוהר אין להפסיק באמן בין גאולה לתפילה. אמנם הלבוש (סימן קי"א סעיף א') מביא את הזוהר, ואחר כך כותב שעל פי הסוד כן צריך לענות אמן – וכך סבירא ליה להלכה למעשה. וז"ל: עד כאן הבאנו את דעות הפוסקים לכאן ולכאן, אם מותר לענות אמן על ברכת גאל ישראל או לא. אבל יש בפוסקים שלא רצו להכניס ראשם למחלוקת זו, ולכן הציעו פתרונות איך להיפטר משאלה זו. המגן אברהם (סימן ס"ו סעיף קטן י"א) מביא שתי פתרונות אפשריים, וז"ל: הפיתרון הראשון שמציע המגן אברהם הוא, להמתין בצור ישראל או בשירה חדשה עד שהחזן יסיים הברכה ואז עונה עליה אמן, ואחר כך גומר הברכה ומתחיל שמונה עשרה. והפיתרון השני הוא, לסיים ביחד מילה מילה עם הש"ץ את הברכה, שבכך נפטר מעניית אמן – כמו שיש שעושים כך בברכת אוהב עמו ישראל. אמנם באליה רבה (סימן ס"ו...

כתב רש"י בברכות דף מה: וז"ל: היינו שרש"י אומר שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל שבשחרית. וכן כתב הרבינו יונה על הרי"ף במסכת ברכות (דף ל"ג: מדפי הרי"ף) וז"ל: ולכאורה צריך עיון, שהרי זה הפסק בין גאולה לתפילה. ובאמת כן כתב בשו"ת הרא"ש בכלל ד' אות י"ב, וז"ל: וכן משמע ברמב"ם בהלכות תפילה פרק ט' הלכה א', וז"ל: משמע שאין עונים אמן. אמנם הרבינו יונה שהבאנו לעיל מבאר, שסברת הרמב"ם שאין עונים אמן על גאל ישראל – אין זה משום הפסק בין גאולה לתפילה, אלא משום שזה ברכה אחת. וז"ל: וכן המאירי (ברכות דף ד:) סובר, שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: והטור ( או"ח סימן ס"ו סעיף ז') פוסק להלכה שאומרים אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: אמנם הבית יוסף שם כותב, וז"ל: וכן פסק הבית יוסף להלכה בשולחן ערוך שם, וז"ל: וכן כתב בספר מגיד מישרים...

הגדרת תחילת עשייתו לנזק (ב"ק ו.) א. מבואר בסוגיא דאסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה חשיבי תחילת עשייתן לנזק, וכתב רש"י (בד"ה היינו בור) דהוא משום דהו"ל לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה, וכבר נתבאר לעיל בארוכה בדברי הבה"ח ש.ש. ני"ו ואינני בא אלא להוסיף בזה כמה דברים קצרים. דהנה לכאו' קשה בדברי רש"י דאם כה"ג חשיב תחילת עשייתן לנזק אמאי אש לא חשיב תחילת עשייתן לנזק והלא הו"ל לאסוקי אדעתיה דסופו לילך ברוח מצויה, ובהדיא מבואר לעיל (ה:) דאש לא חשיב תחילת עשייתן לנזק וכ"ה להדיא בברייתא לקמן (י.) וכתב ע"ז המהר"ם שי"ף דאיה"נ דהשתא סברי' דאף אש הוה תעל"נ, אלא דזה גופא דחי' בגמ' שכן כח אחר מעורב בו וע"כ אינו תעל"נ, אמנם זה דחוק מאד דהו"ל לגמ' למימר דאינו תעל"נ והעיקר חסר מן הספר, והרש"ש באמת חלק על רש"י וס"ל דהוא תעל"נ משום דאחר שנפל...

עיונים וביאורים בספירת העומר טעם המצוה טעם ראשון מצאנו בכמה ראשונים שהוא כדי להראות את התשוקה ליום מתן תורה (א): מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ג: ושבועות, הוא יום מתן תורה. ולהגדיל היום ההוא, נמנו הימיס מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהב, ושהוא מונה היום וגם השעות וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתינו ממצרים עד יום מתן תודה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם, כאמרו ואביא אתכם אלי. וכ"כ החינוך מצוה ש"ו: משרשי המצוה, על צד הפשט לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגומר, והיא העיקר והסבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ופירוש הפסוק לומר הוציאך אותם...

מדוע מברכים על "ביעור" חמץ, ולא על "בדיקת" חמץ? רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו: כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך. ולכאורה קשה, מדוע נוסח הברכה הוא "על ביעור חמץ"? והלא כעת אינו מבער את החמץ, אלא בודק אם הוא קיים בביתו, ולכאורה מן הראוי היה לומר "על בדיקת חמץ"! ויש בזה שלשה ביאורים: א] ומן הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ, ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית, ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה...

כל המציאות של ישראל הוא להיות קשורים לקב"ה הקשר ההדדי ביננו לקב"ה * החיוב לעובדו כתוצאה מקשר זה * הולדת ישראל ביציאת מצרים * הנסים במצרים שהביאו לכך * כוונת כל המצוות * ברכות והודאות * מעלת ארץ ישראל * הברכה הכי גדולה – להיות תלויים בה' הקשר ההדדי ביננו לקב"ה נהגו ישראל בשבת חול המועד לקרוא את מגילת שיר השירים, גם לאחר ההגדה יש שנהגו לקרוא מגילה זו, המגילה כולה עוסקת בקשר האיתן ביננו לקב"ה, הפסוקים מדברים על הקשר החזק של "אני לדודי ודודי לי" ובכיסופין והתרפקות של אהבת דודים, והמשל בזה הוא גם לחיבת אשת נעורים, כתוב שם גם על הזמנים שרחוקים מה' שגם בהם הקשר הזה בל ינותק כי גם בגלות ה' מצפה לחזור אלינו כמו היונה שלעולם לא תחליף את בן זוגה, כמו שאומר רש"י בהקדמתו שראה שלמה שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, לכן, "יסד ספר הזה ברוח הקדש...