מדור מאמרים

צידי רה"ר בקנין דמעכשיו א. כתובות פו: בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו, הנה לכאו' נסתפק אי צידי רה"ר כרה"ר דמו אי כסימטא, אמנם בתוס' (ד"ה האומר) מבואר לא כן דהקשו התוס' מאי פשיט מרב ושמואל כיון דהתם לא איירי במעכשיו, ואם נאמר שכוונת רמי בר חמא להסתפק אם כרה"ר דמו א"כ לא קשה מידי דמ"מ בדברי רב ושמואל מוכח שפיר דכרה"ר דמו. והיה מקום לומר דפשיטא ליה דכרה"ר דמי אלא דנסתפק אי בעי' מקום הראוי לקנין אי לאו דהא איירי הכא במעכשיו ולאחר ל', וביאור הדבר דהנה מבואר לעיל (פב.) שיטת ר' יוחנן דהמקנה לאחר ל' בלא מעכשיו ולא היתה ברשותו בסוף ל' לא קנה דכלתה קנינו אבל במעכשיו אפי' עומדת באגם קנה, וגדר הקנין דמעכשיו ולאחר ל' לר' יוחנן הוא דמתחיל הקנין מעכשיו ולא נגמר עד לאחר ל'...

העבודה למלך כרצונו של מלך מאמר לפרשת 'אחרי' בפרשת אחרי מות בני אהרן אנו קוראים על קרבת אלוקים ללא רשות, והעונש הנורא שבא בעקבותיו לבני אהרן אשר בקרבתם לפני ה' וימותו, הפירושים השונים שהעניקו חכמינו בדרשתם לסיבת הסירוב לקירבה שלהם הנועזת שהפכה להקרבה עצמית, מלמדים אותנו את הדרך להתקרב נכון. כלומר, גם אם השאיפה היא טובה, הדרך לבצע את המהלך שלה טעון בירור האם אנו עושים זאת לפי הרצון של מי שאנו רוצים להתקרב אליו. תורה שלימה היא לנו, לכל אחד ואחת בכל דור, כי אין לנו יכולת לנכס לעצמנו עבודת ה', שלא ברורה בה ההזמנה האלוקית לעשות זאת, וגם כשעושים את הטוב, צריך לברוח מן האגו המחליט לבד שהוא מוכן להתקרב אל הבורא אך לא לוותר על הרתיעה האנושית מהכנעה מוחלטת אל כל דבריו, יתברך שמו. תנועה זו, של חוצפה כלפי שמיא, לעשות את הטוב בעיניו יותר טוב ממה...

זיקה אחר מיתה א. גמ' הו"א מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה, וילה"ס דכוונת הגמ' אם כוונתה לומר דבאמת לא פקע הזיקה והיא קיימת גם אחר מיתה או דהזיקה ודאי פקעה דהא אינה קיימת אלא דאיסור קרובות נשאר וכמו בכל אשה דאיסור קרובותיה נשאר גם אחר שפקעה האישות בגט או במיתה [ואף דמבואר להדיא בגמ' דאחר חליצה או ייבום כיון דאין הזיקה קיימת הותרו קרובותיה משא"כ בכל אשה, היינו משום דבכל אישות בכוחה לאסור לעולם דאינה עומדת ליפקע, אלא דפעמים נפקעת ע"י דבר צדדי כמיתה או גירושין וע"כ האיסור נשאר, אמנם הזיקה הרי יסודה ותכליתה הוא ליפקע ע"י ייבום או חליצה וע"כ אין בכוחה לאסור אלא עד הייבום או החליצה, וזהו ג"כ החילוק בזיקה גופה בין יבו"ח למיתה, דמיתה דהיא הפקעה צדדית אינה מתרת את איסורי הזיקה שהיה בכוח הזיקה לאסור עד היבו"ח והרי לא ייבם...

איתא בגמ' בסוגיין גבי חיוב בור דתולדה דבור היא אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו. והביאה הגמ' בדין זה מחלוקת של רב ושמואל, דלרב ה"מ היכא דאפקרינהו אבל היכא דלא אפקרינהו ממונו הוא ומשורו למדנו, וחייב גם על אדם וכלים כמו כל ממון המזיק, ולשמואל גם היכא דלא אפקרינהו הוי בור, ואני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים. ויש להבין שורש המחלוקת בזה, ומאי שנא שזה ממונו הרי בפסוק כתוב בסתמא ומנלן לחלק, וברש"י לקמן דף כ"ח ע"ב כתב דרב ס"ל "שהפקיר רשותו ובורו זהו בור האמור בתורה" והיינו שכל חיוביה דבור הוא בהפקר וע"ז דיבר הכתוב, אבל אם לא הפקיר אז משורו למדנו. ושמואל ס"ל שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו נמי משתעי קרא, וגם על ממונו התורה דיברה בפרשת בור ופטרה אדם וכלים. ומבואר שנחלקו על מה מדובר בפרשת בור. ולכאו' בנידון זה כבר נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא...

דין ירושה בנכסי צאן ברזל הנה יש נידון גדול האם כשהאשה מתה והשאירה נכסי צאן ברזל, האם צריך בזה דין ירושה לבעל או שהם ממילא שלו כיון דכ"ה ההסכם כשמכניסה לו הנכסים שרק אם ימות או יגרשנה יחזיר לה הנכסים ואם תמות היא ישאר ממילא שלו, ונחלקו בזה האחרונים ואכמ"ל, ורק נבוא בזה בדעת כמה ראשונים. א. הנה איתא בכתובות (פ:) איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובה או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה וכו' ומוכיחה הגמ' דיורשי הבעל (דהיינו היבם) קובר אותה, ואמרי' עלה אמר רבא ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, ומבואר בזה טענת רבא דכיון דלא חל חיוב כתובתה [דלא ניתנה ליגבות מחיים] אינו יורש אותה אלא את אחיו וע"כ אינו קוברה. ב. והקשו הראשונים דהא כל בעל...

בענין עירוב חצירות בערב פסח שחל בשבת א. בערב פסח שחל בשבת ישנה בעיה לעשות עירוב חצירות שהרי יש לעשותו בפת וכתב הב"י בסי' שנ"ד והו"ד ברמ"א סי' שס"ח ס"ה שנהגו לעשות עירוב חצירות במצה משום שאינה ממהרת להתעפש ובער"פ שחל בשבת א"א לכאו' לערב במצה משום שאסורה לכו"ע באכילה משעה עשירית וכדאיתא בירושלמי שכל האוכל מצה בער"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו וכן קיי"ל וכמו שפסק הרמב"ם פ"ו מהלכות חמץ והמ"מ שם וכ"פ הרמ"א סי' שע"א ב'. ויש מקום להתיר משום ב' טעמים ובס"ד נדון בהם לדינא א. שאפשר לערב אם מצה מכיון שבין השמשות לא אסרו לאוכלה אומרים בה כיון דהותרה הותרה. ב. שסומכים על כך שהמצה ראויה לקטנים. ב. זמן איסור אכילת מצה בערב פסח. ברמב"ן במלחמות ריש פרק ערבי פסחים וכן דייקו האחרונים מהמג"א רע"א סק"ו שאכילת מצה אסורה מהלילה וכ"כ הבן איש חי שנה א' פרשת...

ב"ה. קיחה איקרי קניין הקשו התוס' עמ"ש הגמ' דקיחה איקרי קניין דכתיב 'השדה אשר קנה אברהם' אי נמי 'בכסף יקנו' והרי 'קיחה' לא כתיב על השדה אלא רק על הכסף, ואיך למדנו שקיחה איקרי קניין ל'כי יקח איש..' שלקיחת האישה היא קניין. ותירצו התוס' ש'אינו חושש' ועמד ע"כ חידושי הרי"מ- ואינו מובן תירוץ התוס' דאינו חושש כו' הלא זה עיקר הילפותא ד'כי יקח' שלוקח האישה הוא בכסף ומאי גזירה שווה הוא דהתם כתיב רק שלוקח הכסף. ועוד איך מוכח דקיחה איקרי קניין מהשדה אשר קנה הלא קיחה על הכסף וקניין כתוב על השדה וזה אינו גז"ש… ונראה לפרש הכל בעזה"י… הנה בכל קניין יש שני דברים מה שהמוכר מסתלק מהחפץ ומה שהלוקח זוכה בו… ועפ"ז מבאר ד'שפיר מוכח דקיחה איקרי קניין שהפירוש קח ממני היינו שיקנה הכסף שיהיה שלו ואינו רוצה להקנות שיהיה שלו רק אם יהיה הקרקע של אברהם, וממילא...

מאמר קודם בסדרה היתר הצרה אחר ייבום – ביאור פלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש א. הנה נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם החולץ חייב על הצרות כרת וכן האחין אם חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת, דריש לקיש ס"ל דחייבין ור' יוחנן ס"ל דאין חייבין דמי איכא מידי וכו' והובא כאן בארוכה וכן הובאו שם דעות הראשונים בביאור ההיתר דהיבמה והצרה אחר ייבום וחליצה, ויש לדקדק בדברי ר' יוחנן שאמר לכאו' ב' טעמים נפרדים דמי איכא מידי דאי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ והשתא קאי עלה בכרת ואח"כ קאמר אלא איהו שליחותיה דאחים קעבדא. וצ"ע דאי מסברא כיון דמעיקרא בעי האי חליץ לא קאי עלה בכרת א"כ מה צריך לשליחותייהו ואם הוא מדין שליחותייהו מה צריך לסברא דמי איכא מידי. ב. והנה צ"ע לדעת הרשב"א וסייעתו שהובאו במאמר הקודם דכיון שהותר שוב לא פקע ההיתר, דהלא ריש לקיש ס"ל דאצרות חייב כרת וכן...