מדור מאמרים

כל מי ששואלים אותו את השאלה הזאת, עונה באינסטינקט "רבינו הקדוש". האמנם? גשו נא לארון הספרים, ופתחו את 'תוספות הרא"ש' על מסכת כתובות דף ב: וזה לשונו: "לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו. יש מקשין מנא ידעינן דלא קתני נשאו, דלא נישאו נמי ניכתב בלא יו""ד, א"כ מצינן למיקרי לא נשאו כמו לא נישאו. ומתרצים דמדקדק מדקתני אוכלות משלו, ואי קתני לא נשאו א"כ בבעלים איירי, א"כ הוה ליה למיתני מאכילין אותן משלהן. ולי נראה דאינו קשה, שהרי לא היה להם כתובה תורה שבעל פה וגורסין על פי הקבלה, והיה ידוע להם היאך קיבלו הקריאה". הרי כתוב כאן מפורש, שבזמן האמוראים עדיין לא נכתבה תורה שבעל פה. וכן יש משהו ברש"י (ב"מ דף ל"ג:): שדורש התייחסות. וז"ל: "בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' חוֹל מה הסיבה לאריכות ימיו של העוף חול/ כמה שנות חייו/ איזה מוסר השכל נלמד ממנה/ לאיזה מלאך היא משתייכת א] אורשינה [מין עוף], אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא [מצאו אבא, נח, כשהוא שוכב בחדר הספון לו בתיבה ולא בא לדרוש מאכל], אמר ליה אבא: לא בעית מזוני [וכי אינך צריך למזונות]? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך [ראיתיך שאתה טרוד, ואמרתי בליבי שלא אצערך]. אמר ליה אבא: יהא רעוא [יהי רצון] דלא תמות [1] שנאמר (איוב כט, יח) וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. (סנהדרין קח:) ב] חוה האכילה מעץ הדעת את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל...

וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב: (א, כא) חכמינו זכרונם לברכה פירשו כי התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו, וכדברי רש"י בפירושו כאן, "ובדברי אגדה, הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא". עניינו של הלויתן מבואר באורך בסוגיית האגדתא בפרק הספינה במסכת בבא בתרא (דף עד־עה). שם אף הובא המאמר הנודע על סעודת הלויתן, "אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, ואין כֵּרָה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני"...

מלאכת בורר הקדמה קצרה לסוגית בורר: מהות "מלאכת ברירה" היא תיקון האוכל על ידי הוצאת הפסולת ממנו במטרה לשמור את האוכל באוצר כשהוא נקי מפסולת. מלאכה זאת נחשבת כמלאכה רק אם היא משמשת כהכנה לשימור האוכל באוצר, אך אם היא נעשית לצורך סעודה סמוכה לאכילה אין נחשבת כמלאכה אלא כהכנת אוכל לאכילה שהוא דבר המותר לעשותו בשבת. ברם קבעו חז"ל שהמוציא פסולת מתוך האוכל גם אם עושה כן סמוך לסעודה נעשה כ"בורר לאוצר" וחייב חטאת. בשעת האכילה עצמה נחלקו הראשונים והאחרונים אם הוצאת פסולת מתוך האוכל נחשבת למלאכה או שהיא נחשבת חלק ממעשה האכילה. גמ' שבת ע"ד א' מובא ברייתא שנאמרו בה שלש הלכות ת"ר היו לפניו מיני אוכלין: א. בורר ואוכל, בורר ומניח [היינו בורר לעצמו ואוכל, ובורר ומניח לאחרים ואוכלין, ואע"פ שהבורר עצמו אינו אוכל עמהן, ויתכן דאפי' לצורך אכילת בהמתו...

כתבתי כמה דברים על שמחה וקדושה על פי רבינו הגר"א ואני משתף את חברי, ואודה להערותיכם החשובות. בידידות ובאהבה, מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא אחרא והיצר הוא העצבות והדיכאון ואילו מדרגת הקדושה היא השמחה. במאמר זה של הגר"א טמונים עולמות. אם נתחקה אחר שורש העצבות, מגלה לנו הגר"א, נגלה אותו נעוץ בסטרא אחרא, דהיינו במקום משכנו של היצר הרע והטומאה, כי הדרגא, כלומר הבחינה והמקום של הסטרא אחרא הוא – עצבות. כמו כן, אם נתחקה אחר שורשה של השמחה, נגלה אותה בקדושה, באור, בטוב השמימי, כי המקום בו נמצאת הקדושה היא היא המקום בו נמצאת השמחה, כי השמחה והקדושה שלובות זרוע הן, מדובקות האחת בחבירתה, לא...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' דוֹב דוב אין לו מנוחה/ מזמין לו הקב"ה מזונותיו מאצבעותיו/ האם הדובים מניקים את ילדיהם/ הדוב אוכל הרבה יותר מכל החיות/ דור הפלגה נהפכו לדובים/ גנות מידת הכעס נלמד מהדוב א] אין לו מנוחה כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו. (רש"י קידושין עב., אוצר י"ד החיים אות קכ"ז) ב] נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ (תהלים קמז, ט), זו לחמן של דובים, שאין לה שדים [1] להניק בניה, ומזמין הקב"ה מזונותיהם מן אצבען, עד שהן יכולין לאכול לחם. (ילקוט המכירי) ג] נותן לבהמה לחמה זה הדוב שמוצץ מן ציפורני ידיו מתיקה כמו דבש. לפי שהדוב אינו יכול לרוץ כשרואה בהמה ורוצה לתופסה והיא בורחת והדוב אינו יכול לרוץ אחריה, נמצא שהיה מת...

דמויות המגילה אחשורוש אחשורוש היה מהול / מדוע נקרא ארתחשסתא "ארוך היד" ובטעם הגדת מרדכי דבר זה קשה דהא כתיב לא תכרות ברית וגו', מצינו במדרש טעמים רבים, והשלשה מהם יותר ברורים, הא' שלפי שהיה מהול חס עליו וכו'. (פי' מהר"א גאליקו מובא בילקוט מעם לועז, ומוסיף: ולא מצאתי לו חבר בזה. ובבר"ר פרשה לט מבואר שהיה ערל) ארתחשסתא ארוך היד המלך השביעי לפרס, והיה מלך גדול ונורא, ונקרא ארוך היד על דרך משל [1], כלומר כאילו היה ידו כ"כ ארוך שיוכל להשיג את אויביו בקצה הארץ, הוא החזיר ליהודים כל כלי המקדש והטיב ליהודים טובות רבות, ויש שכתבו שהוא אחשורוש, ושמעשה אסתר היה בימיו, וי"א שאיננו, מפני שאמרו שהוא ארתחשסתא אשר עזרא ונחמיה כתבו דבריו, ואילו היה מעשה המן בימיהם לא היו מחרישים המעשה ההוא. (צמח דוד ח"ב ימות עולם אלף הרביעי) אסתר המלכה אסתר שלחה...

באיסור לא תחמוד האם יש לא תחמוד כשמשלם ממון??? >>> האם יש לא תחמוד בפחות משוה פרוטה??? >>> האיסור לחמוד או לקחת בפועל??? >>> האם מותר לחמוד מתנה??? >>> האם יש לשותפים לא תחמוד??? >>> האם יש איסור לא תחמוד להתרים צדקה??? >>> האם יש לא תחמוד בתשמישי קדושה??? לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (שמות כ, יד) כשנותן ממון והנה מבואר בגמ' בבא מציעא (ה, ב) שבני אדם סבורים שאיסור לא תחמוד הוא דוקא אם חומד ולא נותן תשלום. והק' בתוס' שם שהרי הוא נחשב גזלן באופן שלא משלם וכבר עובר בלא תגזול ומדוע צריך לזה פסוק, ותי' שעובר עליו בשני לאוין, ועוד הק' שגם במקום שמשלם הרי אסור מדין חמסן וכמו שמצינו בגמ' בבבא קמא (סב, א) ממבואר מה בין גזלן לחמסן שגזלן לא נותן ממון וחמסן...