מדור מאמרים

חזקה נגד ספק אחד מספק ספיקא א. כתובות יב. אמר רבה זאת אומר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתבה מנה וכו' (כלפי בתולה אלמנה מן הנישואין שנמצאת בעולה) וליחוש שמא תחתיו זינתה אמר רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר, וכתבו שם התוס' (ד"ה כגון) וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד וכו', ומבואר דבל"ז חיישי' שמא נבעלה תחת הראשון ואסורה לכהונה, וצ"ע למה אסורה הא איכא חזקת היתר וגם חזקת הגוף לומר שלא נבעלה תחת הראשון [דבשלמא גבי כל אשת כהן שיש ספק אם היה תחתיו או לאו תחתיו, הרי חזקת הגוף מורה שהיה תחתיו ומנגדת להחזקת היתר, ומש"ה כתבו התוס' לעיל (ט. ד"ה לא צריכא) דנשאר ספק ומספק אסורה, אבל כאן שניהם מורין להיתר, ואף לפי סברת הגרנ"ט שכתב בתוס' שם (וכן מבואר בדברי הגרע"א יו"ד סי' ט"ו) דלא מהני חזקת הגוף בעצם כיון דאינו על גוף...

בענין עונש וכפיה בשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא אחר מאמרו הנפלא של הרב @י"ג מידות בגדר שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ראיתי להוסיף בזה כמה דברים בעניין עונש וכפיה אחר דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ואגב יבוארו ג"כ כמה נקודות בגדר האי דינא. א. כתב הרמב"ם בפכ"ד מהל' אישות הי"ז וז"ל מי שראה אשתו שזינתה או שאמרה לו אחת מקרובותיו או מקרובותיה שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציא וכו' אמרה לו אשתו שזינתה תחתיו ברצונה אין משגיחין לדבריה וכו' ואם היה מאמינה וסומך דעתו על דבריה ה"ז חייב להוציאה ואין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו וכו' עכ"ל ומבואר דאף דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא לא כפי' ליה להוציא, ונחלקו האחרונים בביאור דבריו (עי' פתחי תשובה סי' קט"ו...

מדוע צרעת משום חטא לשון הרע??? >>> מה החילוק בין לשון הרע, מוציא שם רע ורכילות??? >>> מה התקנה תקנה למדבר לשון הרע??? >>> במה המעיל מכפר על לשון הרע??? >>> מתי מצוה לספר לשון הרע??? >>> מיהו 'בעל' לשון הרע??? >>> מדוע המדבר לשון הרע סופו שכופר בעיקר??? >>> מה סדר טהרת המצורע??? >>> בגודל העון. זֹאת תִּֽהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן. וְיָצָא הַכּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵה נִרְפָא נֶגַע הַצָרַעַת מִן הַצָרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִטַהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִ֥ים חַיוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא יד, ב - ד) צרעת משום חטא לשון הרע בויקרא רבה (טז, ו) דרשו, 'זאת תהיה תורת המצורע', המוציא שם רע, ובמדרש תנחומא (מצורע פ"ב) 'זאת תהיה תורת המצורע' ללמדך...

פתיחה למסכת יבמות מצות יבום במצוות יבום איכא ג' מצוות תרי עשה וחד ל"ת, [עשה ביבום, חליצה, ול"ת של יבמה לשוק]. א' – עשה דיבום דכתיב בתורה "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". לשון הגמ' על "ולקחה לו לאשה ויבמה" – יקום תחת אחיו ליבום, דהיינו שהוא לוקח את היבמה ומייבם אותה וע"י זה האישות לא מפסיקה, והלקוחין נעשים ע"י ביאה. עוד כתוב "יקום על שם אחיו המת" והפרוש בפשטות שהבן צריך להקראות על שם האח אבל בגמ' מבואר דהפשט יקום בנחלה. [המקום היחיד בש"ס שמקרא יוצא מידי פשוטו]. בגמ' בקידושין מבואר דכסף ושטר לא מועילים ביבמה, והביאה עושה וודאי נישואין, ומדרבנן תיקנו שאפ' גם קידושין ע"י כסף מאמר וכן גט, וביבמות מבואר דבעינן שיעשה מדרבנן גם כסדר הזה דקודם יעשה קידושין ולאח"מ...

בסוגיא דאשו משום חיציו (ב"ק כב.) א. הנה נחלקו ר"י ור"ל (ב"ק כב.) אם אישו משום חיציו או אשו משום ממונו, ואמרי' ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ממונא אית ביה ממשא הא לית ביה ממשא, וכתבו התוס' שם (ד"ה רבי יוחנן) אע״ג דדריש טעמא דר׳ יוחנן מקראי הוה ליה לאוקמי קרא לדרשה אחריתי דסברא כריש לקיש. ולכאו' קשה דא"כ במסק' דאמרי' דאית ליה נמי משום ממונו א"כ השתא לא סבר מסברא דממשא, וא"כ כיון דסברא כר"ל הו"ל לאוקמי קרא לדרשא אחריתי, ויהא תמיד חייב משום ממונו. ויעויין שיטמ"ק בשם הגליון שכתב דלקמן יתרץ אותו, ולכאו' כוונתו למה שכתב לקמן (כג. אהא דאמרי' מאי בינייהו) [משום דלא מצינו מקום אחר שכתב בהאי עניינא כלל] וז"ל שם וקשה כיון דכלו לו חציו למה יתחייב על הגלוי והרי לר ' יוחנן אינו חייב אם לא שיהיה בו חציו וממונו והכא כבר כלו חציו ולא נשאר...

בדין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (ב"מ ח.) א. ב"מ ח. אמר רמב"ח זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאי ס"ד לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה וכו' אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והכא היינו טעמא מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה תדע שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין, וכתב רש"י ואילו שותפין שגנבו והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרי' בב"ק דחייבין, והתוס' (ד"ה ושותפין) הקשו דהלא שם איירי לענין טביחה ומכירה, וע"כ כתבו דשותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם, ומבואר בדברי התוס' דאפי' אי אמרי' מיגו דזכי מ"מ אין הגונב אדעתו ואדעת חבירו חייב אלא בשגנבו שניהם דעדיין לכאו' לא מהני משום דכל א' אין הגבהתו שלימה וע"ז אמרי' דמהני משום...

בס"ד בדברי המנח"ח המנחת חינוך [סימן שו'] הביא מחלוקת האם ספירת העומר בזמן הזה מדאוריתא או מדרבנן וכתב שדעת רוב הראשונים שהוי מדרבנן ודעת הרמב"ם שהוי מדאוריתא. האם הוי מצוה אחת או כל יום בפני עצמו ונחלקו הראשונים האם ספירת מט' יום הוי כל יום מצוה מצד עצמה או דהוי השלמה למצוה אחת, דתוס' במגילה [כא:] כתב דעת בה"ג דאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מוכח דהוי מצוה אחת ותוס' במנחות [סו:] כתב דלא יתכן לומר שמי שלא ספר יום אחד שוב אינו סופר, מוכח שסבר דכל יום הוי מצוה מפני עצמה ומסתפק המנחת חינוך למ"ד שספירת העומר הוי מדאוריתא ולסוברים שאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מה הדין בקטן שנעשה גדול באמצע ספירת העומר וספר כל ימי העומר האם כשנעשה גדול יכול להמשיך לספור בברכה . והספק כוון שהקטן חייב מדרבנן וגדול חייב מדאוריתא א"כ חסר בשלמות של הספירה ולא...

בגדר פטור צרת ערוה א. איתא במתניתין (יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו', וידועה החקירה בגדר האי דינא דערוה פוטרת צרתה אם הוא פטור בעלמא דצרת ערוה פטורה או דהוא איסור כפשטיה דקרא דצרת ערוה במקום מצוה הרי היא כאחת מכל העריות שהתורה, ורבו בזה הדעות והראיות והדחיות לכאן ולכאן ואכמ"ל בהן ולא נבוא בזה אלא להוסיף כמה מילין חדתין בס"ד. דהנה לכאו' נראה להביא ראיה ברורה דחשיב איסור, דלקמן (ח:) מקשי' בגמ' מ"ט מקשי' כל העריות לאח"א לפטור מייבום ולא מקשי' לאשת אח לחייב בייבום ומתרצי' דלחומרא מקשי' ואב"א הכא תרי איסורי והכא חד איסורא, והיינו דאח"א וכל העריות במקום ייבום יש בהן ב' איסורים - איסור אח"א (או שאר איסורים) ואיסור אשת אח, ומשא"כ כאשת אח דייבום דאין לה עוד איסור, וכבר הקשו שם התוס' (ד"ה תרי) דאילונית ואשת אחיו שלא...