מדור מאמרים

ביסוד הדין דל"א מיגו להוציא, ועיקר מעלת המיגו אי מטעם כח הטענה או מטעם נאמנות במתני' ב"מ [ב' א'] אמרינן ז"א כולה שלי וז"א חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע, ע"כ, ובתוס' שם [תוד"ה וזה נוטל רביע] הק' וז"ל וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי כדאמרי' בגמ' האי מיגו גופיה לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קמערים, ע"כ, והיינו דאמאי אינו נאמן במיגו דהיה טוען כולה שלי דהיה מקבל החצי, וא"כ גם עתה דטוען חציה שלי דיהא נאמן בחצי ואמאי שקיל רבע, ותי' שם ז"ל ומפרש ריב"ם דמיגו להוציא לא אמרי' דבחציו השני מוחזק זה כמו זה. ובהא דל"א מיגו להוציא פליגי בזה הראשונים דדעת הרמב"ן ודעמיה דאמרינן מיגו להוציא וכן כ' הכא ז"ל והדין שאמרו שאין אומרים...

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (בראשית יב, יג) וכתב שם רש"י למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות: והרבה מן המפרשים העירו היאך ביקש אברהם מתנות לעצמו והלא שונא מתנות יחיה (משלי טו, כז). ושאלתם צ"ב הלא הדין האמור "שונא מתנות יחיה" לקחת מיהודי משא"כ אברהם שלקח מגוי ומצוה להציל מידם, הדין נותן להיפך. וראיתי שכ"כ בפירוש הריב"א שם "ומה שכתוב שונא מתנות יחיה היינו במתנה של ישראל" ע"כ. והרע"ב שם הוסיף וז"ל יש לאמר שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות ע"כ. ואם כן מה תמיהתם. (ומה שמיאן אברהם לקחת ממלך סדום (יד כג) כבר ביאר בשפ"ח והמהר"ל בגור אריה טעם הדבר) ולפו"ר עלה בדעתי לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר ביהודי או...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת עולה שנעשית נותר- שהתווסף כאן איסור לגבוה והאופן השני של כולל הוא שבחלק האסור כבר לא נתווסף כלום- אלא שנוספו עוד חתיכות אחרות לאיסור השני ומיגו שחל האיסור השני על החתיכות השניות, חאיל נמי על החתיכה הראשונה [-בדומה לזה מצינו בנשבע לא לאכול ענבים וחזר...

בדין דקא פסקת לחיותי א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו' ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן לדאורייתא אמנם בר"י בסוגיין נראה שההיתר דת"ח זה דווקא בדבר זה שמקורו הוא בתקנת עזרא שאין הגבלה של רוכלות וממילא מותר לקבוע סחורתו וא"כ לפי דברי ר"י צ"ב מה מקום התביעה של פסקת לחיותי והגמ' דימתה חלוקת קליות ואגוזים וחילקה שהכא יכול גם השני לחלק אבל הכא קא...

א. בעניין דברי הרמב"ם הידועים :הל' חו"מ א-ג. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אע"פ שעבר על 2 לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. [כמדומה שזה א' מההלכות המוכרות ביותר] ויש בכאן כמה נקודות לפתוח בעניין: 1. ישנה שאלה ידועה על שיטת הה המגיד שכ' [הלכות שכירות פרק יג הל'ב] שלאו דחסימה -לוקין עליו אפילו באופן שחסמה בקול ולא על ידימעשה, מפני שאם אפשר לעבור על האיסור ע"י מעשה, אזי גם אם לא עשה מעשה , לוקה עליו. וכאן הבן שואל:מה נשתנה, ומדוע לא נימא הכי גם לעניין בל יראה? לענ"ד הקלושה הנטושה והרטושה היה ניתן ליישב בהקדם קושי' נוספת האורים ותומים בסימן כח וכןהמנחת חינוך דנים למה אין לוקין על לאו של לא תענה , הרי אפשר ע"י מעשה...

בעניין דברים שבלב דלא הוו דברים הגמ' קידושין דף מט' ע"ב וז"ל הגמ' ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים א. ומבואר בגמ' שיש דין של דברים שבלב שאינן דברים ויש לדון בגדר דין זה ומה נאמר בו ודנה הגמ' מה המקור של רבא שאמר את זה לעניין מקח דרוצה להעמיד אומדנא על המקח והביאה הגמ' ה' מקרים א. כפיה על קורבן דבעינן שיאמר רוצה אני ודחתה הגמ' די"ל דניחא ליה בכפרה ב. כפיה על גיטין דחתה הגמ' די"ל דמצווה לשמוע בדברי חכמים ג. קידושי טעות ודחתה הגמ' אולי זה לחומרא ד. קידושי טעות לה ואמרה בליבי בהיה להתקדש לו ודחתה הגמ' דלאו כל כמינה למיעקר ליה לתנאה ה. משליחות למקח שמעל בטעות אי אמרינן שליח מעל או אמרינן דבעל הבית מעל ויש לדון במקרים אלה ב. והיה מקום לומר דדינא...

מהו פלגינן דיבורא? מחלקים את תוכן דבריו או את מילותיו? א. עיקר המושג דפלגי' מצינו בכ"מ בש"ס כגון בסנהדרין (ט:) גבי פלוני רבעני לרצוני ופלוני בא על אשתי וביבמות (כה.) גבי הרגתיו לבעלה של זו דאינו נאמן להשים עצמו רשע או להרוג אשתו דאדם קרוב אצל עצמו ואצל אשתו אבל נאמן להרוג הרובע ולהתיר האשה לשוק, ונחלקו הראשונים בכל זה אם פלגי' מה שאמר שהיה שרצונו [וכן בבא על אשתי שהיה לרצונה] ונקטי' היה לאונסו או בשוגג וממילא אינו משים עצמו רשע, או דפלגי' מה שאמר שהוא נרבע ושאשתו נבעלה ונקטי' שהרובע רבע אדם אחר או שבעל א"א אחרת, דרש"י ביבמות (שם: ד"ה רבא פליג) כתב דנקטי' שהיה לאונסו וכ"ד הרשב"א בתשובה (ח"א סי' א' רל"ז) וכ"נ בד' הריטב"א בכתובות (יח:) , אבל התוס' בכ"מ (יעוי' תוס' בכתובות שם ובסנהדרין שם וכן בתוהרא"ש) והרמב"ן והר"ן (בכתובות שם) ס"ל דפלגי'...

זמן קיום המצווה בגמ' במנחות דף סו. מיום הביאכם... תספרו - יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור? תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש תחל לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא? ת"ל: מיום הביאכם, אי מיום הביאכם, יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל: שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב, יכול יקצור ויביא ויספור בלילה? ת"ל: מיום הביאכם, הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, מבואר בגמ' שיש ענין של תמימות לכן סופרים מהלילה שיהיה יום שלם של כד' שעות לילה ויום, ומהגמ' שם נפסק להלכה בשו"ע [תפט א] "בליל שני אחר תפילת ערבית מתחילין לספור העומר", וכתבו הפוסקים שצריך להקדים את הספירה כמה שיותר משום "תמימות תהיינה" ולכן היה מקום לספור מיד בצאה"כ, מ"מ אנו סופרים אחר התפילה וב' טעמים...