מדור מאמרים

חבורה במלאכת "זורע" א. במשכן: היו זורעים סממני צבע לצורך צביעת תכלת וארגמן ותולעת שני ועורות אילים, כן נראה מדברי רש״י שבת ע״ג א׳ ד״ה האופה כו׳. אמנם במנחת חינוך פרשת יתרו מצוה ל״ב במוסך השבת אות א׳ כתב דלכאורה במדבר לא היה חרישה וזריעה כי עפר מדבר אינה מצמחת, אך מצינו בתו׳ חולין פ״ח ב׳ דמ״מ בזמן שהיו ישראל במדבר היו זורעין ומצמיח. וכתב דיותר נראה דלא היו חורשין אז לצורך סממנים כי היה מוכן בידם, אך הפירוש "מלאכה שהיתה במשכן" הכונה לאותן דברים שהיו נצרכים להם במשכן כגון דבשביל סממנים היו צריכים לחרוש ולזרוע. וכן כתב הפני יהושע שבת ע״ה א׳ דמסתמא לא היו זורעין וחורשין אותן הסממנין שהיו צריכים למשכן, כי היה מצוי בידן, ואפ״ה כיון דשייך זריעה וחרישה באותן מינין חייב עלה. ב. אב מלאכת זורע: שנינו שבת ע״ג ב׳ תנא הזורע והזומר והנוטע...

בס"ד 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים' (פרשת תרומה, שמות פרק כו פסוק טו) למה עצי שטים, למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן, אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם על אחת כמה וכמה. מדרש רבה (שם פרשה לה סימן ב, וכ"ה במדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן ט) א. האיסור והסכנה בהשחתת עץ מאכל האיסור להשחית עצי מאכל א. בתוה"ק בפרשת שופטים הוזהרנו שלא להשחית עצי מאכל, כפי שנאמר שם (דברים פרק כ פסוק יט): 'כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור'. האיסור אף ללא מצור ב. אף על פי שהפסוק מדבר רק בעת מצור, כבר כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ו הלכה ח) שהאיסור הוא...

מתנה ע"מ להחזיר במתנות לאביונים הנה הפמ"ג מסתפק (או"ח משבצות זהב סימן תרצ"ד ס"ק א') אי מהני לקיים מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר וז"ל, נסתפקתי, מתנה לאביון אם מהני על מנת להחזיר. ומשלוח מנות לא מהני, כי מנות מאכל ומשקה שישמחו בפורים, עיין סימן תרצ"ה (סעיף ד'), מנות לשון הכנה, מן הוא (שמות ט"ז ט"ו), ואי"ה שם יבואר, וצ"ע. והביא ספיקו בבאה"ל (סי' תרצ"ד). ויש לעיין מ"ט דיהני קיום מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר, הא לכאו' לא נתקיימה התוצאה הראויה להתקבל, והיא דיתרבה ממון העני, וכמו דבמשלוח מנות אינו יוצא יד"ח במתנה ע"מ להחזיר משום דלא שימח רעהו בזה, כמ"כ לא יצא במתנות לאביונים כה"ג. וכן תמה בתשובות והנהגות (ח"א סי' ת') בזה"ל, ולע"ד צדקה מועיל דוקא כשיש לעני בזה איזה תועלת לצרכיו ולא במתנה ע"מ להחזיר שאינו יכול לעשות בו צרכיו...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' נָחָשׁ איך מבריחים נחשים מהבית/ מעשה משפט שלמה המלך עם הנחש/ אי אפשר להרוג את הנחש אלא בראשו/ איך פיתה הנחש את חוה בהיותה בגן עדן/ גלגל עיניו דומות לשל אדם/ א] אמר רבי יהודה בר רבי סימון, בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של איילת ומעשנים בתוכו, ומיד הנחש בורח. (מדרש שוח"ט מזמור כ"ב) ב] מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו כד של חלב פגע בנחש שהיה צועק מרוב צמא אמר לו האיש מה אתה צועק אמר לו כי צמאתי ומה בידך אמר לו חלב א"ל תן לי את החלב לשתות ואראך ממון גדול עד שתתעשר נתן לו ושתה...

החכם והחסיד המסילת ישרים מביא בהקדמתו סיפור מעניין על חכם אחד שהיה גר בקרבת חסידים, כנראה חכם שהמסילת ישרים מזכיר הכוונה לחכם מחוכם שמילא כריסו בתורה ויראה, ואותו חכם היה רואה את המכונים חסידים מאריכים שעות ע"ג שעות בתפילה והיו מתנועעים כמו לולב שעות ארוכות ומברכים בכוונה וחשק והתלהבות , והוא לא הבין הרי הוא חכם גדול ויש לו יד ורגל בחכמה ויראה אבל הוא לא מבין אותם, מה יש כ"כ להאריך בתפילה ולמה הם כ"כ מתלהבים, וממה הם כ"כ מתלהבים. הוא לא חשב את זה כביקורת אלא כתמיהה גדולה הוא באמת רצה להבין מה קורה פה. ויהי היום והנה הוא רואה את אחד מחבריו החסידים שהוא היה חברו משכבר הימים, החכם שמח שמחה גדולה בליבו סוף סוף יש משהו שהוא יכול לפרוק לו את כל קושיותיו, ואני לא יאריך בדברים מה שהם דיברו ביניהם, אבל בסוף החסיד הצליח להביא אותו להכרה שהמצוות...

"עיקר ההכנסת ספר תורה" הוא להכניס את התורה בעצמותנו לקבל עלינו את עולה ולא רק להכניס אותה לארון קודש או לעשות לה פרוכת יפה אלא העיקר לקבל עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות בעיון התורה בטהרה בניצול הזמן כמה דאפשר בלי הפסק בכלל. ואז באמת יהיה זה הכנסת ספר תורה אמיתית. וראיתי סיפור נפלא מהבא"ח זצ"ל שסיפר על שני אחיות שאחת נישאה לגביר גדול ואחת נישאה לאברך כולל לזאת שנשאה לגביר היה ארמונות וטרקלינים ועסקים חובקי עולם ולשנייה דירת מגורים דלה וצנועה בבני ברק. יום אחד הגיעה אשת האברך לבקר את אחותה והנה היא רואה פאר והדר אבל עיניה של אחותה הגבירסט'ע נוגות ועצובות וכששאלה אותה לפשר העניין היא השיבה לה שבעלה כל היום נוסע לעסקיו ואכן כל חודש הוא שולח לה תכשיטים אבל נמאס כי היא מרגישה שהיא התחתנה עם תכשיטים ולא עם בעלה והוא בכלל לא אוהב אותה אלא רק...

קבל"ש במזמור שיר ליום השבת הנה באמרינו סדר קבלת שבת מקבלים אנחנו עלינו את איסורי ודיני שבת, וכמו שבעצם נקרא 'קבלת שבת', וכ"נ בשו"ע [רסא'] לגבי 'מזמור שיר ליום השבת שהיו אומרים בזמנו לשם קבלת שבת שבאמירה זו חלים על האומרו דיני ואיסורי שבת, ציינו דברים אלו לעיל ונרחיב הדברים, דבבית יוסף [רסא'] כתב ונראה דלדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה ע"כ, ובשו"ע [רסא' ד'] כתב שבאמירת מזמור שיר ליום השבת חל קבל"ש על האומרו ע"ש, ודע שהוראה זו היא כשאומר את המזמור מבעוד יום דכשאמרו משתחשך כבר חלה קדושת שבת מאליה עם חשיכה וכמ"ש החיי אדם בספרו זכרו תורת משה [סי' ז'] וז"ל: מרגלא בפומיה של עמי הארץ שכל זמן שלא אמרו מזמור שיר ליום השבת אע"ג שכבר הוא לילה לא חל שבת אל תאבה ואל תשמע רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי שבת מילא בא, אמנם הרמ"א בדרכי משה [רסא' ב']...

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה - פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן - לעומת - פָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי/ מאמר ב' במאמר הקודם הובאו דברי המגיד מישרים שחסד גדול עשה עמנו הבורא ית"ש ששקל המן כסף ולא זהב, כי אם היה שוקל זהב לא היתה תקומה ח"ו, כי זהב מורה על דין וכסף על חסד. אמנם במדרש רבה פרשת תרומה (לג ה) אמרו: מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש, אמר לו הקב"ה חייך נבחר מכסף ומזהב חן טוב, נבחר חנה של אסתר שנאמר ותהי אסתר נשאת חן, כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך הכסף נתון לך. משמע מכאן שהמן נתן גם זהב, ודלא כהמגיד מישרים הנ"ל שאמר ליתן רק כסף, ואולי לפי שהמן הסתפק אולי כדאי להוסיף וליתן גם מקצת זהב לעורר הדינים. ובמדרש אסתר רבה (ו א) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי...