מדור מאמרים

האם קראו פרשת שקלים בזמן המקדש דברי הבנין שלמה בבנין שלמה בסימן נ"ד מאריך לבאר בתחילת דבריו שבזמן הבית קראו בתורה בפרשת שקלים, וקריאה זו היתה בגדר משמיעין על השקלים. חוץ מאותה קריאה היתה גם הכרזה של ב"ד כמו שכתוב באחד באדר משמיעין על השקלים, והכרזה זו היתה תמיד באחד באדר בין בשבת ובין בחול, עי"ש. ולאחר החורבן הקריאה רק בתורת זיכרון לשקלים של פעם. ועוד יש ענין שע"י הקריאה מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, שכאילו מביאים את השקלים בעצמם. נפקא מינה בחיוב קטן ומביא הבנין שלמה נפ"מ האם קטן שיהיה גדול בניסן מחוייב בקריאה זו או לא. דבזמן חז"ל לא היה מחוייב בקריאה זו, כיון שאינו בר חיובא, ואילו בזמנינו שיש ענין כאילו הביא השקלים בעצמם, הרי בניסן יהיה בר חיובא ולכן חייב בקריאה בעודו קטן דעל ידה כאילו מביא השקלים בגדלותו. [דבריו הם חידוש עצום...

נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם: מקורות: המקור הראשון הוא מרש"י שמשמע מלשונו דדווקא שליח להולכה אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה (שהאשה מתגרשת בו בשעה שהשליח מקבל את הגט מהבעל. ויכול השליח לקרוע את הגט טרם בא הגט ליד האשה)אינו אומר המקור השני הוא ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד גבי אשה שקיבלה גיטה אי צריך לקיים את הגט או שלא. דיוק רש"י: הנה שנינו במשנה "המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" וביאר רש"י (ד"ה צריך) וז"ל "השליח המביאו לומר בפני נכתב ובפני נחתם". וביאר בר"ן [א](דף ב. מדפי הרי"ף ד"ה כתב רש"י במשנתינו) דכוונת רש"י דשליח לקבלה אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ביאור הדיוק: ביאר הר"ן דכיון שכל החשש הוא שמא יבוא בעל ויערער הכא אין לחשוש דהבעל לא ימלך כשמעשה הגירושין. והקשה הפני יהושע על הר"ן...

הלכות תערובת - סברות המהרש"ל והש"ך בדבר גוש מחלוקת הרמ"א והמהרש"ל כתב הרמ"א סימן קה' סעיף ג' לגבי דבר איסור - אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר "דכלי שני אינו אוסר". ובש"ך מביא את המהרש"ל בספרו יש"ש דמחדש דכל מה שכלי שני אינו מבשל, זה רק במים שמתערבבים, אמנם דבר גוש לעולם הוא ככלי ראשון. [מפשטות דבריו משמע דאף בכלי שלישי והלאה, אולם במשנ"ב סימן שיח' נראה שכן יש קולא בכלי שלישי לענין שבת, עי"ש.] סברת המהרש"ל ונראה בכוונת דבריו, שהדופן של כלי שני מקררת את המים [עי' תוס' שבת מ':] וכשכל המים מתערבים, הכל מגיע לדפנות ומתקרר, משא"כ בגוש שאינו מתערב, א"כ חלקו האמצעי אינו נוגע בדפנות ולא מתקרר על ידם ונשאר בחומו של כלי ראשון. הש"ך מצדד כמותו ודלא כהרמ"א בכמה מקומות שאינו סובר דין זה של דבר גוש. ובסוף...

פרק ד' מקור וסדר מזמורי קבלת שבת כמו שביארנו לעיל שאת אמירת המזמורים תקנו לומר במאות שנים האחרונות ובכל קהילה נהגו לומר מזמורים מסוימים, ובהרבה מקומות פותחים את סדר קבל"ש במזמורים הבאים: א. "לכו נרננה לה", ב. "שירו לה' שיר חדש", ג. "ה' מלך תגל הארץ", ד. "מזמור שירו לה' שיר חדש" ה. "ה' מלך ירגזו עמים" והם מספר תהילם ממזמור צה' עד מזמור צט', ויש שמוסיפים גם "מזמור לתודה" והוא מזמור ק' כמו שנראה כדלהלן. כמו שהבאנו לעיל מהראשונים שדברו ע"ז הוא בעל הסדר היום ובתו"ד כותב וז"ל: ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים: לכו נרננה לה' וכו'. שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך תגל הארץ וכו'. מזמור שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך ירגזו עמים וכו'. הבו לה' בני אלים וכו' ואח"כ יאמר פזמון א' או ב' ואלו הם לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה זכור ושמור...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר חלק ח' - סוּס, סַלָּמַנְדְּרָא, עוֹרֵב, עַיִט, עַכְבָּר חלק ט' עַקְרָב מה הרפואה למי שנעקץ מעקרב/ מי עקץ את אברהם אבינו/ מעשה עקרב בן אדם הראשון/ א] חמימי [דברים חמים, מועילים] לעקרבא [לעקיצת עקרב], וקרירי [דברים קרים] - לזיבורא [לעקיצת צרעה], וחילופא [החלפת הרפואות הללו זו בזו] - סכנתא. (ע"ז כח:) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו. מאי רעות וצרות, אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון...

מהי צדקה שלא לשמה??? >>> הנותן צדקה שיחיה בנו האם מועיל??? >>> האם יכול להתפאר בצדקה??? >>> גדרי מצות צדקה לשם כבוד או לשאר הנאות??? >>> הפריש מעות לצדקה ונגנבו??? >>> חלק הנותן והמקבל בנתינת צדקה. >>> התורם מעות מעשר לשם כבוד האם יצא??? >>> האם יכול להתפאר בשאר מצות??? >>> מה גודל שכר המצוה לשמה ושלא לשמה??? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּלאִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) וכתב רש"י ויקחו לי תרומה, לִי לִשְׁמִי. ע"מ שיחיה בני והנה מצינו בגמ' בפסחים (ח,א) וכן בראש השנה (ד,א) וכן בב"ב (י,ב), האומר סלע זו בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור, וכתב רש"י שהוא צדיק גמור בדבר זה, ולא אומרים שעושה שלא לשמה אלא מקיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוון...

גדר המחוייבים בחובת הגדת עדות: א. בריש פרק שבועת העדות (שבועות ל' ע"א) "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד" ובגמ' (שבועות לא ע"א) "ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד לאפוקי מאי, א"ר פפא לאפוקי מלך ור' אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא, מ"ד משחק בקוביא, וכ"ש מלך מ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מחזא חזי". בהמשך הפרק הובא משנה נוספת (דף ל"ה ע"א) "אמר לשנים משביע אני עליכם וכו'. והם יודעים לו עד מפי עד, או שהיה אחד מהם קרוב או פסול, הרי אלו פטורין" ובגמ' הובאה ברייתא, "יכול יהיו חייבים ת"ל לא יגיד בראויין להגדה הכתוב מדבר". בנידון דידן, מיהו החייב להעיד פסק המחבר (חו"מ סי' כח ע"א) "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד". ב. בטעם שהוצרכו...

עיון בדעת רש"י בגדר חובת הגדת עדות - נ"מ בין דעת רש"י לדעת התוס': א. נתבאר בריש הכתבים דשיטת רש"י היא. דחובת הגדת עדות. ילפי' מדכתיב "והוא עד". דאת לשון הפס' קרינן בלשון ציוי שהוא מצווה להיות עד. (וכמו שהובא מהגרי"פ פערלא על סה"מ לרס"ג עשה פ"ד) ובביאורו קשה מאוד א) בפשטות כונת הפס' לומר ד"הוא עד" בדבר באופן דאו ראה או ידע ומנא ליה לרש"י לשנות מפשטות הפס' לביאור מחודש כלומר שזאת היא מציאות שהוא עד לדבר, ב) והנה, אי אותם התיבות יתירות היו ניחא, דמצינו במקום שהתיבות יתירות שדורשים את הפס' שלא ע"פ פשוטו. אך אותם התיבות בריש פ' שבועת העדות (שבועות ל ע"א) ביאר רש"י (ד"ה שבועות) דילפי' מיניה דרק הראוי להיות עד איתה בדיני שבועת העדות. וכך בנידון דידן רק הראוי להיות עד מחוייב להעיד[א]. אך את עצם החובה מנא ליה למילף מתיבות אלו. ג) ואפי' נימא...