מדור מאמרים

דעת רש"י בגדר בידו | דעת התוס' בגדר בידו | בידו קצת | ספיקא בהגרעק"א: פתיחה בסוגיא דבידו: בגמ' (כתובות דף כב ע"א) "מנין לאב שנאמן לאסור את ביתו מן התורה, שנאמר את ביתי נתתי לאיש" ובאר רש"י דמיירי שהיא קטנה, או נערה משום דאז בידו לקדשה. וכיון דמשמע מהפסוק דבדידיה תליה נתינה, משמע שהאב נאמן לאוסר את ביתו. ויש להקדים הנה מצינו באיסור והתר נאמנות דקרי ליה "בידו", כגון דע"א אומר על דבר שידוע שהוא טבל שמעושר, נאמן, משום דבידו לעשרו, ובגדר דנאמנות דבידו, בפשטות הוי כעין מיגו, דתאמין שמה שאמר נכון הוא. מיגו דאי בעי' היה עושה כן. דהרי בידו לתקנו וכדו'. אך בזה הוקשה לתוס', דא"כ אמאי צריכי לקרא "שנאמן לאסור את ביתו", הא סברא היא, דבידו לקדשה, אי מיירי כשהיא נערה או קטנה. דעת רש"י בכח דבידו: הנה במס' גיטין (דף ב ע"ב), הביא רש"י דהמקור דבלא...

דבר גוש בשבת דברי המגן אברהם כתב המג"א בסימן שי"ח ס"ק מ"ה דהא דאסור לטוח שמן ושום על צלי, זה לאו דוקא כנגד המדורה, אלא כל שהיד סולדת בו אפי' בכלי שני, אסור. דכיון דדבר גוש הוא יש בזה בישול. דעת הט"ז לכאו' כך היה נראה גם בדברי הט"ז שם שכתב שהוא הדין כשמעבירו מהאש כל זמן שהיד סולדת בו אסור לטוח עליו שום. כיון שנחשב עדיין כלי ראשון. ויש לדחות דדברי הט"ז איירי כשהגוש על שיפוד ולא הונח עדיין בכלי שני, דבזה נחשב עדיין כלי ראשון, אמנם כשהונח בכלי שני יתכן שאין מחמירים בדבר גוש. דכיון שנסמך על הכלי השני אינו מבשל יותר, דהכלי השני מקררו. וכמו שכתב הט"ז ביו"ד סימן צ"ד ס"ק י"ד להקל כשיטת הרמ"א בדבר גוש. והחמיר רק בגוש בצירוף דוחקא דסכינא, אבל בלא דוחקא דסכינא אין בישול בגוש. וכך רואים בשעה"צ שכותב שכשזה בשיפוד הרי זה מבשל ע"פ המג"א...

ברכת "הרב את ריבנו" ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו. והדן את דיננו. והנוקם את נקמתנו. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו. והנפרע לנו מצרינו: ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע: ישנם כאן חמשה לשונות של "מלחמות ה'" כנגד צרינו ואויבי נפשנו. והנה יש לשאול על נוסח הברכה כמה שאלות (ע' בב''י במהדורות החדשות מה שפירש בה' לשונות אלו). א) הרב את ריבנו – הלשון "ריב" מסמל מריבה ומלחמה באופן שעדיין אין כל בירור עם מי הצדק, כמו "כי יריבון אנשים" שני בני אדם רבים זה עם זה, ואין כל דיין ושופט שיכריע עם מי הצדק (ע''פ מלבי''ם ישעיה א,יז, ו-י,ב), ולפי זה יהיה פירוש נוסח הברכה "הרב את ריבנו" שהקב''ה נכנס למריבה שלנו עוד לפני שנכנסים לדין ומשפט, והדבר קשה עד מאד וכי זה הוגן לצאת לריב קודם המשפט והמבחן עם מי הצדק והיושר? ב) הדן...

הדיעות שס"ל שקמים מאוחר בשבת המרדכי בשבת [סי' שצח'] כתב וז"ל: "על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית זהו טעמו של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום השבת ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא [לג:] וטעם זה שמע ר"י בר' יהודה בעיר רומא מפי רב האי גאון", והביאו הרמ"א [רפא'] וז"ל: "ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבוקר' ואצל שבת נאמר 'וביום השבת' דמשמע איחור עכ"ל, ועי' באר הגולה שתמה ע"ז שהרי גבי קרבן מוסף כתיב שזמנו כל היום, ומציין למהרי"ל שיישב זאת, ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבת ס"ק לז' וז"ל: "אמר מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו. ויהי...

ב. דעת התוס' בגדר דהפשא"ס ובביאור הסוגיות דפשא"ס לדעתם: גדר דהפשא"ס ובכח דמיגו דפשא"ס | החילוק בין דעת רש"י לדעת התוס' | בסוגיא דקיום שטרות. ובעניין אנן סהדי | בסוגיא א"א הייתי, ב' ביאורי הב"י במהלך הסוגיא | הצריכותא לג' הסוגיות דפשא"ס: בגדר דפשא"ס לדעת התוס' וחילוק בין דעת רש"י לתוס': ביארו התוס' דהכח של הפשא"ס הוי כעין מיגו, דהא הכי מיירי דב"ד לא ידעי' דהשדה של האב היתה, אלא ע"פ של זה שהודה ולכך האמינוהו אף גבי ההתיר, מיגו דאי בעי' שתיק. והנה בכל מיגו הכח שבו הוא שהאדם יכל לטעון טענה יותר טובה ממה שטען. ולכך אמרי' דאית ליה נאמנות כאילו טען את הטענה הטובה יותר. כגון הטוען פרוע, ונאמן כמיגו דאי בעי' אמר מזויף, נאמן כאילו אמר שטר זה מזוייף. אך לכאורה בכל מיגו איכא ריעותא, דאפשר שהטוען לא ידע מהטענה הטובה. ולכך טען את הטענה החלשה כלומר...

א. דעת רש"י בגדר דהפשא"ס ובביאור הסוגיות דפשא"ס לדעתו: ג' סוגיות דפשא"ס | גדר פשא"ס לדעת רש"י ובעניין דע"פ אנו חיים | בסוגיא דקיום שטרות, בביאור אמאי הוצרכו לפשא"ס ובעניין כיון שהגיד | בסוגיא דאיסורי אשת איש קושיית הגמ' "מנין לפשא"ס" ובעניין שאחד"א | הצריכותא לג' הסוגיות דפשא"ס פתיחה הסוגיות דפשא"ס: מצינו במסכת כתובות ג' סוגיות שנאמנותם היא מכח נאמנות הפה שאסר הוא הפה שהתיר. א. (דף טו ע"ב) "שדה זו של אביך היתה, ולקחתיה" דנאמן משום נאמנות דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ב. גבי קיום שטרות (דף יח ע"ב). "העדים שאמרו, כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו. הרי אלו נאמנים" ג. גבי איסורי אשת איש. (דף כב ע"א) "האשה שאמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר" וכן בהדיה. "האשה שאמרה נשבתי וטהורה אני (דאשה...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר חלק ח' - סוּס, סַלָּמַנְדְּרָא, עוֹרֵב, עַיִט, עַכְבָּר חלק ט' - עַקְרָב, עָרוֹד, עוֹרֵב, פולה, פיאו, פִּיל חלק י' פִּיל [חלק ב'] האם שֶׁנְהַבִּים הוא שמם של הפילים/ כמה שנים הפיל חי/ לאן הפיל נעלם לפתע פתאום/ ו] שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים (מלכים א' י, כב). אמר בו התרגום שן פיל, ושמא סבר בו שהיא מלה מורכבת. (ספר השרשים ח"ב לרבינו יונה בן גנאח) ז] אמר ר' יצחק הספרדי ז"ל מה שאמר בעל השורשים בתרגום שנהבים שן דפיל, אולי חושב שהיא מלה מורכבת, ומדבריו אלה...

עירוי מכלי ראשון על כלי שני בשבת בבית יוסף סימן רנג ס"ד כתב בשם רבנו יונה שאסור לערות מים חמים הטמונים מערב שבת לתוך קדירה שהתבשיל שבתוכה מצטמק. משום שיש לחשוש שלפעמים האחד יד סולדת בו והשני אין היד סולדת בו. ונמצאו מבשלין בשבת. ואע"פ שהן רותחין אם פסק כח רתיחתן יש בהם משום בישול. עוד כתב בשם כל בו, שיש חשש שהם מגיסים ומערבים וקי"ל דמגיס חייב משום מבשל אפי' בקדירה שהיא מבושלת כל זמן שהיא על האש. ע"כ וכך פסק בש"ע ס"ד: יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמים ונותנין אותן לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק. הגה. ועיין לקמן סימן שיח. והמגן אברהם ס"ק לב כתב, שהרי קי"ל בסימן שיח סעיף טו שאם התבשיל לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול ולכן גם כאן שרי. ועוד שהרי מעשים שבכל יום שנותנים לתוך הקערה קטניות ומערין עליהם רוטב של בשר...