מדור מאמרים

תקנת בני הכפרים א מבואר במשנה שהכפרים מקדימים ליום י"א י"ב י"ג וכתב רש"י בסיבת הפטור וז"ל: "והכפרים אינם בקיאים לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבוא ביום י"ד" ולפני זה מסביר שבשני וחמישי מתכנסים שם לב"ד וליישב עם הגמ' בד"ד: שאומרת שהסיבה היא מפני שמספקים מים ומזון נראה פשוט שמה שכותב אצלנו זה הסיבה למה ליום הכניסה אבל הסיבה שהקלו להם זה בגלל שהוא שכר להם על מה שמביאים כל השנה מים ומזון ולכן לא מטריחים אותם אע"פ שלכאו' היה לנו לומר שאינהו דאפסדו אנפשיהו (עי' בשפ"א) בד"ד:[ועדיין קשה קצת מה שרש"י בגמ' הביא על מה שמובא בגמ' כדי שיספקו מים ומזון את ההסבר שהבנו בהו"א שיהיו פנויין להספיק סעודת פורים שמילא הגמ' הביאה את זה בתור שיש טעם אבל הי לרש"י לומר שלמסק' לא כך וצ"ב ועי' בחת"ס.] ב ומצאנו בראשונים שלושה...

ביאור התרוה"כ - הנהגת ידיעה | ביאור הקצוה"ח - הודאת בע"ד | ביאור השעה"מ - נדר: פתיחה, בטעם דמיירי בשאחד"א ותמצית הביאורים בגדר שאחד"א: הנה משמע ממתני' (כתובות דף כ"ב ע"א) דכשאישה אומרת אשת איש הייתי נעשה דין ודבר מדבריה [א] וא"כ נמצא דלאשה יש נאמנות לומר, שאשת איש היא. וקשה דהכא וודאי בלא עדים מיירי [דאי אמרי' דנאמנת וודאי דעל פיה אנו חיים ולא ע"פ אחר] וא"כ היכי נאמנת לומר שא"א היא. ולשים עצמה באיסור א"א, והא ידוע, דבכל דבר שבערווה "אין דבר שבערווה פחות משניים". והכא נמצא דהאשה לבדה נאמנת בכל. ובגמ' מצינו ע"ז יסוד מחודש. ונקרא שויה אנפשיה לחתיכא דאיסורא" וביאור התיבות הללו, "האשה העמידה עצמה כדבר אסור". והנה יסוד זה צ"ב מהו ומה כוחו. וטרם שיובא בירורים בזה יש להביא את הכללים הכתובים בש"ס על שויה אנפשיה. הנה הכא בסוגיין מצינו עוד יסוד...

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה - לך והודיעם גמרא שבת י: א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו א"צ להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי, והא שבת דעבידא לגלויי, מתן שכרה לא עביד לגלויי. שבת קודש במבט של שומר שבת דבר מעניין יש בשבת, אני יכול לשער ש-99.9% מהציבור החרדי שאני אשאל אותו איזה יום בשבוע הוא הכי אוהב, ואילו היו מציעים לו להוסיף יום אחד בצורה חד פעמית כמו איזה יום הוא היה רוצה שהיא תהיה? התשובה החד...

ביאור הריטב"א דהוי פסול דמפ"כ ממש | מח' ר"ה ור"י ע"פ דעת הריטב"א: דברי רש"י בסוגיא וקושי בדבריו בסוגיא (כתובות דף כ ע"א) ביאר רש"י דהא דכותב אדם עדותו על השטר, ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים, מיירי שיכול אדם לכתוב עדותו על פיסת קלף, כדי שבשעה שיצטרכו לעדותו יוכל להיעזר בקלף, ונקרא בלשון הראשונים כותב אדם עדותו בפנקס.[א] ונח' בגמ', עד כמה יכול העד להיעזר בפנקס, דר' הונא סבר דצריך שהעד יזכור את עדותו מעליו, וביאר רש"י בזה , דצריך שיזכור קצת מעדותו מעליו, אבל שאר פרטי העדות יכול להיעזר בפנקס. ור' יוחנן סבר, דאי"צ שיזכור מעצמו, וביאר רש"י דמעצמו אי"צ שיזכור אבל לאחר שהביט בפנקס צריך להזכר משאר הפרטים, ומובן מדבריו דאם נזכר רק מעיקר העדות ומשלים את שאר הפרטים ע"י הקלף, לא מהני אלא צריך להזכר מכל פרטי העדות. ובטעמא דר' הונא ור' יוחנן, ביאר...

הטעם בדין זה | ביאור חקירת הגרא"ו בכח דהגדה ראשונה מול השנייה | הנתבאר עפי"ז בנידון דהוסיף על דיבורו הראשון | בסוגיא דחזרה במס' ב"מ ביאור הריטב"א בדין דכיון שהגיד וקושי בדברי הרמב"ם ע"פ הנ"ל: בסוגיא בדין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, כללא דדינא הוא דכל עד לאחר שהעיד בב"ד שוב אינו יכול לחזור בו. ובביאור דין זה כתב הריטב"א. (כתובות דף י"ז ע"ב ד"ה אמר להו. בסו"ד) דהטעם שא"א לחזור מהגדתו זה הוא משום דכתיב "ע"פ שנים עדים יקום דבר", והנה אם יחזור בו העד, שוב לא יכול לקום דבר מעדותו דבכל פעם שירצה למנוע מב"ד לפסוק יוסיף או יחסר כרצונו. וא"כ נמצא דב"ד אינם יכולים לפסוק דין כיון דבכל רגע ורגע משנה העד את עדותו ולעולם לא יבאו לחלק של פסק הדין ועי"ז נמצא דהדין דע"פ שנים עדים יקום דבר אינו מתקיים. והנה ע"פ ביאור זה נמצא, דכל אופן שבאמירתו בב"ד...

חובת קריאת שמע היא דאורייתא כמו שכתוב (דברים ו, ז) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך", ודרשו חז"ל שחייב אדם לקרוא קריאת שמע פעמים ביום, אחד בשעת שכיבה ואחד בשעת קימה. בגמרא (ברכות דף כא.) נחלקו אמוראים בדין קר"ש באופן שהיה לו ספק אם קרא שמע או לא קרא, ר' יהודה [בשם שמואל[1]] ס"ל שאם הוא מסתפק האם קרא שמע אינו חוזר וקורא, ואם הוא מסתפק האם הוא קרא אמת ויציב הוא חוזר וקורא, וטעם הדברים הוא משום שקר"ש הוא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא, ואמת ויציב מה"ת, וספיקא דאורייתא לחומרא. וטעם הדבר שאמת ויציב הוא מה"ת משום שמוזכר בו יציאת מצרים והזכרת יציאת מצרים הוא מצוות עשה. רב יוסף מקשה על דבריו שהכריע שקר"ש היא מדרבנן הלוא כתוב "בשכבך ובקומך" ומשמע שהוא מצווה מה"ת, אביי מיישב דעת רב יהודה שהפסוק "בשכבך ובקומך" אינו באה ללמד על חובת קר"ש...

בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש! פרשת שקלים א. שבת ראשונה בחודש אדר קורין פרשת שקלים, שבת שניה קורין פרשת זכור, שבת שלישית ט"ו אדר הפסקה, שבת רביעית באדר קורין פרשת פרה אדומה, שבת אחרונה קורין החודש הזה לכם, כל זה איתא במשנה מגילה כ"ט א'. בגמ' מגילה ל' ב' נחלקו אמוראים, רבי אמי סובר שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, ורבי ירמיה סובר שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, והלכה כרבי ירמיה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה סעי' א'. שבת זו הבעל"ט היא ראש חודש אדר מוציאין שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע ששה אנשים עד סוף הפרשה, ובספר תורה השני קורא השביעי בסדר פנחס מענין ראש חודש, ובשלישי קורין כי תשא וגו' מענין מחצית השקל. נחלקו אמוראים במגילה כ"ט ב' איזו פרשה...

יחזקאל הנביא מי היה אביו של יחזקאל ולמה נקרא שמו בוזי/ האם יש נבואה בחו"ל/ למה לא נקבר בארץ ישראל/ מי הרג את יחזקאל/ היכן מקום קבורתו/ האם אפשר להוכיח כשיטת רבינו תם מזה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י/ א] יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, תרגום ירושלמי, יחזקאל נְבִיָא בר ירמיה נְבִיָא, ונקרא ירמיה 'בוזי', על שהיו מבזין אותו [1]. (הערוך ערך בז) ב] רבי פנחס אומר: לאחר כ' שנה שנהרגו כולם בבבל, שרתה רוח הקודש על יחזקאל [2], והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד, אמר לו בֶּן אָדָם מה אתה רואה, אמר לו אני רואה כאן עצמות יבשות, אמר לו יש בי כח להחיות אותן? לא אמר הנביא - "רבונו של עולם יש בך כח לעשות יותר מאילו", אלא אמר (יחזקאל לז, ג) ה' אלקים אַתָּה יָדָעְתָּ, כאילו לא האמין [3], לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה [4], שנאמר...